נאומו השני של צופר

 

נאומו השני של צופר מצטיין במבנה פשוט: עיקרו של הנאום הוא תיאור קודר ומליצי של גורל הרשע.

 

1. עיינו בפסוקים ב-ג. מה הניע את צופר לענות לאיוב?

 

2. השוו בין נאומו הראשון של צופר (פרק י"א) לבין נאומו השני. מהם ההבדלים הבולטים ביניהם? שימו לב האם צופר מאשים את איוב, מה היחס בין דברי האשמה לדברי ההדרכה והעידוד. האם צופר שינה את דעתו על איוב? עיינו גם בדבריו של פרופ' קליין:

 

...ואולם תיאור גורל הרשע מפי צופר מוגזם, כללי ואובייקטיבי, ואין הוא רומז במילה אחת שדבריו מתייחסים אל איוב. נראה אפוא שצופר לא שינה בעיקרו של דבר את דעתו על איוב, ואין הוא בעיניו רשע גמור. לפיכך יש לראות בנאום ויכוח עקרוני בין צופר ובין איוב על תורת הגמול. בשעה שאיוב מבקש להסיק מן המקרה שלו כי תורת הגמול לא תמיד מיושמת, ולעתים צדיקים סובלים ורשעים - טוב להם, מבקש צופר להדגיש כי אין מקרהו של איוב מוכיח זאת. איוב צריך לקבל את ייסוריו בהכנעה ולקוות שהסבל שהיה מנת חלקו יכפר על חטאיו שחטא, ואז עדיין יש לו פתח תקווה, וגורלו לא יהיה כגורל אותו רשע גמור המתואר בנאום.

(י' קליין, עולם התנ"ך, עמ' 119-118)