נבואה לבני עמון

פרק מ"ט כולל נבואות על חמש אומות. הפרק פותח בנבואה על חורבן עמון, שכנתה הצפונית של מואב, שנאבקה בשבטי ישראל שבעבר הירדן המזרחי (א-ו). לאחר מכן מופיעה נבואה על אדום השוכנת בדרומו של עבר הירדן (ז-כב). הנבואה השלישית עוסקת בדמשק הצפונית, בירת ממלכת ארם בעבר (כג-כז). לאחריה מופיעה נבואה על קידר ושבטי נוודים נוספים שחיו במדבר הסורי-ערבי והוכו בידי נבוכדנאצר שתים עשרה שנה לפני חורבן בית ראשון (כח-לג). הנבואה האחרונה בפרקנו עוסקת בממלכת עילם הרחוקה, ששכנה ממזרח לחידקל ובירתה היתה שושן (לד-לט).

א. ׳לִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר ה׳ הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ׳ (א) - לשון בנים/בנות שוזרת את הנבואה על עמון. עקבו אחריה ובחנו את הקשריה השונים בתיאור החטא ועונשו. מהו החטא המרכזי בו מתמקדת הנבואה על עמון? עמדו על חומרת החטא ועל הניסוח המיוחד בו נוקט הנביא לאור קשרי המשפחה הרחוקים שבין עמון, מבני לוט, לישראל.

ב. ׳וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן׳ - אחדות מנבואות הפורענות על הגויים מסתיימות בנבואה על גאולתם ושיבתם לארצם (מצרים - מ"ו,כו; מואב - מ"ח,מז; עילם - מ"ט,לט). בכך מתהדקת הזיקה בין נבואות הפורענות והנחמה על ישראל לנבואות הפורענות והנחמה על הגויים. סביב זיקה זו התפתחה מחלוקת מרתקת בתקופת התנאים. עיינו במשנה הבאה ושימו לב לזיקה בין הנבואות על הגויים לנבואות על ישראל העולה מדברי רבן גמליאל, ולצעד הנוסף בזיקה ביניהן העולה מתוך דבריו של ר׳ יהושע:

"בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהן בבית המדרש. אמר להם: מה אני לבא בקהל? אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה, אמר לו ר׳ יהושע: מותר אתה. א"ל רבן גמליאל: הכתוב אומר (דברים כג) ׳לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ גם דור עשירי...׳. אמר לו רבי יהושע: וכי עמונים ומואבים במקומן הן, כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר (ישעיה י) ׳ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד כביר יושבים׳. א"ל רבן גמליאל: הכתוב אומר (ירמיה מט) ׳ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון׳, וכבר חזרו. א"ל ר׳ יהושע: הכתוב אומר (עמוס ט׳) ׳ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה׳ ועדיין לא שבו. התירוהו לבא בקהל." (משנה ידיים ד, ד)

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"