מיכיהו בנאומו מעצב את התמונה השמיימית על פי התמונה הארצית הניצבת ברגע זה למולו. הוא מעוניין ליצור בקרב שומעיו את הרושם שהתמונה הארצית שהם נוטלים בה חלק היא התולדה וההשתקפות של התמונה השמיימית.
מיכיהו מתאר מעמד שמיימי, בו יושב המלך - ה', ולפניו צבא השמים, והוא מתייעץ איתם כיצד להפיל את אחאב. התיאור של מיכיהו מקביל למעמד הארצי בו יושב המלך אחאב, ולפניו שריו ונביאיו, והוא מתייעץ איתם. מיכיהו יוצר הקבלה בין שני המעמדים – המעמד הארצי והמעמד השמיימי, ומשווה ביניהם, ובכך מעניק למעמד הארצי בשער שומרון חשיבות רבה מאוד! מעמד זה, טוען מיכיהו, מהווה השתקפות (שלא מדעת המשתתפים בו) של מה שהתרחש קודם לכן בשמיים. במעמד השמיימי נתונה תשומת הלב של ה' ושל פמלייתו לאחאב, והוא הנידון בו, ואף במעמד הארצי אחאב מצוי במרכז: הוא יושב על כיסא מלכותו לבוש בגדי מלכות, ומוקף באנשיו. אחאב שואל את העומדים עליו מה לעשות, כשם שה' מתייעץ עם צבא השמים בדבר גורלו של אחאב. צבא השמים, הנותן עצות לה' כיצד להכשיל את אחאב, משתקף במעמד הארצי בחבורת ארבע מאות הנביאים המתנבאים לפני אחאב ומפתים אותו לעלות למלחמה ברמות גלעד. מה שמתרחש על הארץ הוא אם כן התרגום המעשי בעולם התחתון של מה שנעשה קודם לכן בעולם העליון.
צדקיה בן כנענה הוא המקבילה הארצית ל"רוח" היוצא מתוך כלל צבא השמים, ואשר עצתו מתקבלת בישיבה השמיימית.
ההקבלה ההדוקה בין המעמד הארצי למעמד השמיימי מחזקת את ההרגשה שתיאורו של מיכיהו את המעמד בשמיים הוא יצירתו העצמית בת הרגע הזה: בראותו את המעמד החגיגי בשער שומרון, עלה על דעתו להמחיש בדרך אירונית את הרעיון, שצדקיה וארבע מאות הנביאים הם חלק מתכנית ההשגחה, וכי הם ממלאים שליחות א-לוהית לפתות את אחאב לצאת למלחמה, כדי שימות בה. מיכיהו בנאומו מעצב את התמונה השמיימית על פי התמונה הארצית הניצבת ברגע זה למולו. והוא טוען לקיומה של תלות הפוכה בין שתי התמונות: הוא מעוניין ליצור בקרב שומעיו את הרושם שהתמונה הארצית שהם נוטלים בה חלק היא התולדה וההשתקפות של התמונה השמיימית.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון