האם הנביא הוא נציג של ה' או של ישראל, וכיצד שאלה זו באה לידי ביטוי בנבואת המראות שבעמוס?
בפרקים ז'-ח' אנחנו עדים לארבעה מראות שעמוס רואה שמעידים על הפורענות הקרבה. ארבעת המראות נחלקים באופן ברור לשני חלקים. בשני החלקים הראשונים עמוס מתחנן ומבקש רחמים על ישראל: "אדני ה', סלח נא, מי יקום יעקב כי קטן הוא" (ז', ב); "אדני ה', חדל נא, מי יקום יעקב, כי קטן הוא" (ז', ה). בשני המראות האחרים עמוס לא מבקש רחמים כלל, אלא כמו משלים עם הפורענות שה' מטיח בישראל.
נראה שבשני המראות הראשונים עמוס מייצג את ישראל מול א-להים, ולכן הוא מבקש רחמים על ישראל. בשני המראות האחרים עמוס 'עובר צד' והוא כבר נציגו של ה', ולא של העם. זה גם מסביר מדוע אחרי המראה השלישי עמוס מגורש מממלכת ישראל. העם ואמציה שעומד בראשו לא מעוניינים בנביא שאינו נציגם.
המתח שבין נציג העם או נציג הא-להים מזכיר במשהו את משה רבנו. רבים עמדו על הקשר שבין עמוס ובין משה. שניהם נביאים שהיו רועי צאן ולפי חז"ל לעמוס קוראים עמוס כי היה עמוס בלשונו, כלומר מגמגם. ברור שמדרש כזה רואה את משה ברקע. שניהם מגורשים מאת המלך או נציגיו. שניהם מתווכחים ומצליחים לפייס את ה'.
ולמעשה ראוי להשוות את משה ועמוס דווקא בנקודה הזו. משה נמצא תמיד באמביוולנטיות פנימית רציפה. האם הוא מתפלל בעד ישראל מול ה' או שהוא בעצם נציג של ה' המצווה את העם חוקים ומורה לעם את דברי ה'. האם הנביא הוא נציגו של העם מול ה', או שהוא נציגו של ה' מול העם. המתח הפנימי הזה ממשיך ממשה ועד עמוס: האם הנביא הוא נציגו של העם או נציג של ה'?
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר בימי העיון בתנ"ך