מקומו של ה' איננו מוגבל רק לשמים, ולכן השגחתו היא על הנעשה בכל מקום בעולם. לכן גם בזמן גלות או נדודים ניתן לסמוך על השגחת ה'.
במזמור זה הדובר כך נראה מתמודד עם מציאות של גלות ונדודים. בעקבות הפסוק הראשון, המתאר אנשים האומרים לדובר לנדוד, רש"י מזהה מזמור זה עם שמואל א' פרקים כ"ו-כ"ז, בהם מסופר על בריחת דוד לגת מפני שאול, ושם מאשים דוד את אנשי שאול בהאשמה קשה: "אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי ה' כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל א כ"ו, יט).
נדודים וחוסר יציבות הם מהדברים היותר קשים. במהלכם אדם מתמודד עם חוסר וודאות וחוסר ביטחון. בנוסף, כפי שניתן לראות מהפסוק לעיל, בעיני דוד הגלות הזו דומה לריחוק מה' ולעבודה זרה.
הנדודים האלה הגיעו לדובר בגלל הרשעים. הדובר איננו מאשים את הקב"ה בצרותיו, אלא מודע לכוחם של בני אדם לפגוע ולהרוס, יחד עם אמונה שבסוף אנשים אלו יבואו על גמולם, ולכן בסיום המזמור הוא מדבר על העונש שיגיע לרשעים.
בפסוקים ד-ה הדובר מתמודד עם סתירה-לכאורה שקיימת בין האמירה שה' נמצא בשמיים, וכביכול רחוק ו'מנותק' ובין העובדה שהוא משגיח על מעשי בני אדם וגומל להם. הדובר מבין את דימוי מיקום ה' בשמיים דווקא כדימוי שבא ללמד על העובדה שקיומו של ה' לא מוגבל ספציפית למקום אחד בארץ, ומשמיים ה' שולט ומביט על כל הנמצא. כך שגם הנודד ממקומו ומארץ ה' עדיין יזכה להשגחת ה' - והדובר מוצא בכך נחמה על נדודיו.
ניתן לראות, אם-כן, את התהליך שעבר דוד, מצער על הגירוש שנגזר עליו (כנאמר בשמואל), להשלמה עם המצב החדש כפי שמצטייר מהמזמור שלפנינו.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער