נדר בעת צרה

מדרש בראשית רבה עוקב אחרי פסוקי ספר בראשית. מצוקותיהן של הדמויות בספר מביאות את המדרש לא פעם לשים בפיהן פסוקי תהילים. במיוחד בולט הדבר ביחס ליעקב אבינו, אשר מסע הבריחה שלו אל לבן נשזר בפרקי תהילים. פרקנו מוצא את מקומו בנקודה שבה יעקב נודר לא-לוהים מתוך מצוקה שיש בה תקווה. כשיעקב יוצא יעקב לדרכו, בודד וחרד, הוא מגלה את הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ועל הסולם ניצב א-לוהים. מראות א-לוהים נוטעים בו תקווה, אך הוא לא מסתפק בכך. כדי להבטיח את עתידו יעקב נודר נדר:

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ... וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (בראשית כ"ח, כ-כב)

מצוקתו של יעקב והנדר שבעקבותיה הופכים במדרש לאב טיפוס לדורות:

""וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכול" (בראשית כ"ח, כ)
כתיב (תהילים ס"ו, יד):  "אֲשֶׁר פָּצוּ שְׂפָתָי וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי"
אמר רבי יצחק הבבלי: ודבר פי בצר לי, שנדר מצוה בעת צרתו.
מהו לאמר?
לאמר לדורות, כדי שיהיו נודרים בעת צרתן" (בראשית רבה פרשה ע' סימן א).

לעומת קוראים שיחושו אי נוחות אל מול ה'עסקה' שרוקח יעקב עם א-לוהים, המדרש דווקא רואה במעשהו של יעקב אות ומופת. המדרש קורא לאדם לנדור תמיד בעת צרה. נשים לב - המדרש לא מבקש כאן מהאדם להתפלל, אלא לנדור, להבטיח דבר מה תמורת ההצלה.

אולי כוחו של הנדר במוטת הכנפיים הרחבה שלו. הנדר מפגיש את האדם פעמיים עם האל. פעם אחת בעת הנדר עצמו בשעת המצוקה, ופעם שנייה בעת ההצלה, עם מימוש הנדר. הקריאה לנדור, אם כך, היא קריאה לאדם לפנות אל האל מתוך שני הקטבים שבנפש - קוטב הצרה והפחד, וקוטב ההצלה והתרחבות הלב.

באדיבות אתר 929