העדפת שבט בנימין אינה קשורה למעשיו ולהתנהלותו, ולפיכך גם אין ברשימתו סיפורים כברשימות יהודה ויוסף. העדפת שבט בנימין למרות השתייכותו לשבעת השבטים המתרפים, נובעת מהבחירה בנחלתו כנחלת שכינה.
רשימת נחלת בנימין, הפותחת את רשימת הנחלות בחלוקת הנחלות השנייה, מקבלת העדפה בדומה לנחלת שבט יהודה הפותחת את רשימת הנחלות הכוללת (מופיעה ראשונה מבין כל השבטים, ומתוארת באריכות ובפירוט). אולם, שבט יהודה זכה למעמד המועדף הן בחומשים בברכת יעקב לבניו ובברכת משה לפני מותו והן בתיאורי ההתנחלות, ומעמדו הולם את התנהלותו הראויה, את התאמתו להנהגה ואת מעמדו הבכיר בין השבטים. לעומת זאת, למעמד המועדף של שבט בנימין לא קיים הסבר ברובד הגלוי.
ברשימת הנחלה של בנימין בולט השימוש במונח הטופוגרפי "כתף", המופיע רק תשע פעמים בתנ"ך. מתוכן שמונה פעמים בספר יהושע בתיאורי ההתנחלות, חמש פעמים מתוכן הוא מופיע בתיאור גבול נחלת בנימין, ועוד שלוש פעמים בתיאור גבול נחלת יהודה. ה"כתף" נזכרת כבר בברכת משה לשבט בנימין בספר דברים: "לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו, חפף עליו כל היום, ובין כתפיו שכן" (דברים ל"ג, יב). ההקבלה בין המונח הטופוגרפי הייחודי לבין הברכה הייחודית של משה, מלמדת על ההעדפה הקיימת לנחלת בנימין כנחלה שמכילה בתוכה מקומות מקודשים, משכן ה'.
ואכן, ההופעה היחידה של אוהל מועד בספר יהושע, מצויה בתחילת הפרק: "ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד והארץ נכבשה לפניהם" (א). כמו כן, נזכרות ברשימת ערי בנימין שלוש ערים מיוחדות, עם ציון שמן העכשווי ושמן העתידי: לוז היא בית אל, קרית בעל היא קרית יערים והיבוסי היא ירושלים.
זיהוי הערים, שנודעו אחר כך כמקומות השראת שכינה ועבודת ה', מיידע את הקורא בדרך סמויה ובלתי ישירה על העדפת נחלת בנימין בשל היותה נחלה של מקדש ומשכן.
הדברים מבוססים על מאמרו של הרב ד"ר יואל בן נון: 'נחלת בנימין נחלת שכינה' בתוך: לפני אפרים בנימין ומשה
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון