שבט שמעון מתרבה וגדל ומבקש להרחיב את נחלתו. מה בין סיפור זה לבין הסיפור על שבטי עבר הירדן המזרחי ושבט דן המבקשים נחלה?
בפרקנו ממשיכה רשימת היחס של בני יהודה ומפורטות משפחות שונות (א-כג) ואילו בחלק השני מופיעה הרשימה של בני שמעון (כד-מג). סמיכות הרשימות של בני יהודה ובני שמעון מתקבלת על הדעת לאור העובדה שבני שמעון ישבו בתוך נחלת יהודה.
לאחר רשימת בני שמעון והנשיאים מובא מיני-סיפור על בני שמעון: "אֵלֶּה הַבָּאִים בְּשֵׁמוֹת נְשִׂיאִים בְּמִשְׁפְּחוֹתָם וּבֵית אֲבוֹתֵיהֶם פָּרְצוּ לָרוֹב. וַיֵּלְכוּ לִמְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָּיְא לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם" (לח-לט). בני שמעון "פרצו לרוב" ולכן בקשו "מרעה לצאנם". בהמשך בני שמעון מוצאים מקום ונלחמים עליו: "וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת-אָהֳלֵיהֶם וְאֶת-המעינים (הַמְּעוּנִים) אֲשֶׁר נִמְצְאוּ-שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד-הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם כִּי-מִרְעֶה לְצֹאנָם שָׁם" (מא). בני שמעון מוצאים מקום, נלחמים עליו והמקום הופך להיות מקום מושבם: "וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (מג).
סיפור זה מזכיר לנו שני סיפורים שונים מתקופת ההתנחלות. הראשון הוא סיפור בקשת בני ראובן ובני גד לנחול בעבר הירדן: "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד עָצוּם מְאֹד" (במדבר ל"ב, א). והשני הוא סיפור בני דן המחפשים לעצמם נחלה ומכים לשם כך את יושבי ליש: "וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ-לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא-נָפְלָה לּוֹ עַד-הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה" (שופטים י"ח, א).
אמנם שני הסיפורים האלה מזכירים מאוד את סיפור המלחמה של בני שמעון, אך יש בין הסיפורים הבדל מהותי. בשני המקרים האחרים, ראובן, גד ושבט דן, ביקשו נחלה לפני שהם קיבלו נחלה משלהם. בשני המקרים לא מדובר על כך שהשבטים לא הסתפקו בנחלה שהם קיבלו, אלא שעדיין לא קיבלו נחלה.
אצל שמעון המצב שונה לגמרי: שבט שמעון קיבל נחלה, אך נחלתו הייתה קטנה ובתוך שבט יהודה, וזאת בגלל העונש שקיבל אביהם, שמעון, על מעשהו בשכם: "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מ"ט, ז). כך שבט שמעון בניגוד לשבטים האחרים מבקש נחלה משום שהוא מעוניין להרחיב את הנחלה הקטנה שקיבל בעקבות עונשו, ולא משום שלא קיבל נחלה עד עתה (שבט דן) או וויתר על הנחלה שלו לטובת נחלה אחרת (שבטי ראובן וגד).