"אֻמְלְלָה יֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה נָפְחָה נַפְשָׁהּ באה בָּא שִׁמְשָׁהּ בְּעֹד יוֹמָם בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה וּשְׁאֵרִיתָם לַחֶרֶב אֶתֵּן לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם נְאֻם ה'" (ירמיהו ט"ו, ט)
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כו
אמר ירמיהו: כשהייתי עולה לירושלים נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר, (לבנשה) [לבושיה] שחורים ושערה סתור צועקת מבקשת מי ינחמנה, ואני צועק ומבקש מי ינחמני, קרבתי אצלה ודברתי עמה,
ואמרתי לה: אם אשה את דברי עמי ואם רוח את הסתלקי מלפני,
ענתה ואמרה לי: אינך מכירני? אני היא שהיו לי שבעה בנים, יצא אביהם למדינת הים, עד שאני עולה ובוכה עליו הרי שניבא ואמר לי נפל הבית על שבעה בנייך והרגם, איני יודע[ת] על מי אבכה ועל מי אסתור שעריי,
עניתי ואמרתי: אין אתה טובה מן (עמך) [אמי] ציון והיא עשויה מרעית לחיות השדה,
ענתה ואמרה לי: אני אמך ציון, אני היא אם השבעה, שכן כתב "אומללה יולדת השבעה" (ירמיה ט"ו, ט),
אמר לה ירמיה: דומה מכתך (למכת) [למכתו] של איוב -
מאיוב נטלו בניו ובנותיו, וממך נטלו בנייך ובנותייך, מאיוב נטלתי כספו וזהבו, וממך נטלתי כספך וזהבך, לאיוב השלכתי לתוך האשפה, וליך עשיתי אשפה של זבל,
וכשם שחזרתי ונחמתי את איוב כך אני עתיד לחזור ולנחמך -
לאיוב כפלתי בניו ובנותיו וליך אני עתיד לכפול בנייך ובנותייך, לאיוב כפלתי כספו וזהבו וליך אני עתיד לעשות כן, לאיוב נערתי מן אשפה ועליך הוא אומר "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים" (ישעיה נ"ב, ב),
בשר ודם בנה אותך, בשר ודם החריבך, אבל לעתיד לבא אני בונה אותך, שכן כתוב "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמ"ז, ב),
אמן במהרה בימינו הקדוש ברוך הוא יקיים את המקרא שכתב עלינו "ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברינה וגו'" (ישעיה ל"ה, י).
פסיקתא רבתי - פסיקתא [=פרק, פרשה] רבתי הוא מדרש אגדה המכיל דרשות למועדים ולהפטרות של שבתות מיוחדות בשנה. המדרש נערך במשך תקופה ארוכה וקיבל את גיבושו הסופי רק במאה התשיעית. הוא מכונה 'רבתי' על מנת להבדיל בינו ובין המדרש 'פסיקתא דרב כהנא'.(מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)