משה נצטווה על ידי הקב"ה להעמיד על נס את נחש הנחושת ואילו חזקיהו המלך החליט מיוזמתו לכתת אותו ועל כך הודו לו חכמים. העובדה ששתי הפעולות ההפוכות האלה נעשו, ושתיהן נעשו ברצון שמיים וברצון חכמים, מלמדת על כך שמקומו של נחש הנחושת הוא מקום מותנה.
משה רבינו בנה את נחש הנחושת ושם אותו על נס בהוראתו של הקב"ה (במדבר כ"א, ח-ט) ; חזקיהו המלך כתת את אותו נחש הנחושת (מלכים ב ח', יד), והדבר היה רצוי בעיני חכמים. אין לומר כי מדובר במחלוקת שבין משה רבינו ובין חזקיהו, כיוון שהעמדה זו של שתי הפעולות זו מול זו אינה נכונה. לא ניתן חס ושלום לומר כי נחש הנחושת נבנה שלא לרצון שמיים, והדבר מנוגד לדברים מפורשים הכתובים בתורה, ולא ניתן לומר כי חזקיהו המלך חלק בהסכמת חכמים על האמור בתורה, והרס את נחש הנחושת. העובדה ששתי הפעולות ההפוכות האלה נעשו, ושתיהן נעשו ברצון שמיים וברצון חכמים, מלמדת על כך שמקומו של נחש הנחושת הוא מקום מותנה, לאמור: בהקשר מסוים ובתפיסה מסוימת נחש הנחושת הוא מצווה של ממש; בהקשר אחר ובתפיסה אחרת נחש הנחושת מועמד להריסה.
כבר חכמים הציבו את הנושא הזה בראש עיסוקם: "וכי נחש ממית וכי נחש מחיה?" (משנה, ראש השנה פרק ג'). בכך הדגישו חכמים כי אין לראות את נחש הנחושת ככלי מאגי, שעצם ההבטה אליו היא זו שמרפאה את האדם. נחש הנחושת נועד לחולל שינוי פנימי בלב האדם, ולבטא אותו בפועל, אולם לא לבוא במקומו. בשעה שמשעבד האדם את עצמו לריבונו של עולם, ונחש הנחושת משמש ככלי בלבד, אך לא כמהות הגאולה, הרפואה והישועה - אז יש לו מקום של ממש. לעומת זאת, כאשר בטעות מייחסים לנחש הנחושת עצמו את הרפואה ואת הגאולה, מעיז חזקיהו המלך להרוס אותו לחלוטין, על אף שהוא נוצר מכוח ציוויו של הקב"ה, בשל הטעות החמורה הגנוזה בו. נחש הנחושת לא על עצמו בא ללמד אלא על הכלל כולו בא ללמד.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות ישיבת אורות שאול