ננעלו שערי תפילה

בפרקים אלה אנו נפגשים שוב עם עולמו האישי של ירמיהו, ונחשפים לשניות שבנפשו הקרועה. הפרק נחלק לשניים: חלקו הראשון (א-ט) הוא תגובה למאמצי התפילה והתחינה שבסוף הפרק הקודם, ובו נועל ה׳ את שערי התפילה בפני ירמיהו ומבהיר לו שגם אם יעמדו לפניו בתפילה גדולי מנהיגי העבר, אין בכוחם לשנות את הגזירה הנוכחית. בהמשך מתוארת גזרת הגלות על כל מוראותיה – דבר, חרב, רעב ושבי. בחלקו השני של הפרק (י-כא) פונה ירמיהו אל ה׳ ומקונן על הסבל, הלעג והבוז שהיו מנת חלקו, ועל הבדידות הנכפית עליו בעקבות נבואותיו הקשות. ירמיהו מביע ייאוש משליחותו, ובתגובה ה׳ מעודדו ומשיבו לתפקידו.

א. ׳אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה׳ (א) בראש נבואתנו נזכרים שלושה מנהיגים מן העבר: משה ושמואל מחד גיסא, ומנשה מאידך גיסא (ד).

1) עמדו על המשותף למשה ושמואל בהקשר של נבואתנו – משה בחטא העגל (שמות ל"ב,יא-יד) ושמואל באבן העזר (שמ"א ז׳,ח-ט).

2) משה ושמואל נזכרים יחד במקום נוסף בתנ"ך, בתהלים צ"ט,ו-ח. כיצד מבהירים פסוקים אלה את האמור בנבואתנו? עיינו בדברי רש"י. מה הוא מוסיף בדבריו על ההשוואה בין הנביאים ובין התקופות? כיצד הוא מבין את ההבדל שבין ההיענות למשה ושמואל לבין נעילת שערי השמיים בפני ירמיהו?

רש"י: ׳משה ושמואל - שניהם נזקקו לבקש רחמים על ישראל, ומתחלה החזירום למוטב ואחר כך התפללו עליהם. ולא עלה בלבם להשיב אפי עד שהחזירום למוטב. משה – ׳שימו איש חרבו... ויזר על פני המים׳ ואחר כך ׳אעלה אל ה׳ אולי אכפרה׳. שמואל במצפה – ׳ויסירו בני ישראל את הבעלים׳, ואחר כך – ׳קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל עליכם׳. אתה אינך יכול להשיבם אלי, לכך אל תתפלל עליהם׳.

3) ׳בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלִָם׳ – חומרתם של חטאי מנשה הותירה רושם עמוק שלא נמחה לאחר מותו, וכוחם של שני גדולי הנביאים לא עמד בפני כובד חטאו. מהי חומרתם הגדולה של חטאים אלה? ראו מל"ב כ"א,טז; כ"ג,כד-כז.

ב. בפסוקים טז-יז מתאר הנביא שתי חוויות מטלטלות והפוכות זו לזו שחווה עקב הפיכתו לנביא ה׳. אפיינו את דמותו של הנביא העולה מפסוקים אלה, ונסו לבאר את הסתירה הפנימית בחווייתו הנפשית.

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"