כאשר נדרשים לנסוע בשבת לצורך הצלה, באמבולנס או ברכב פרטי, האם מותר ליטול חפצים שאינם צורך ישיר של החולה, כגון דברי מזון או אפילו צרכים רוחניים כטלית, חומש וסידור עבור הנהג/המְלַוֶוה?
אחת מהלכות שבת, הנלמדת תוך כדי סיפור המן היא: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (כט)
מפסוק זה למדו שתי הגבלות גיאוגרפיות בשבת: 1. איסור הוצאת חפץ מרשות לרשות 2. איסור תחומין המגביל את אפשרות היציאה ממקום היישוב לאלפיים אמה. נחלקו תנאים אם איסור תחומין גם הוא דאורייתא, כפי שנלמד מהפסוק שציטטנו בתחילה, או מדרבנן, והפסוק משמש רק "אסמכתא". ויש מהראשונים הסוברים שמרחק מעל י"ב מיל [=כ11.5 ק"מ] אסור מדאורייתא [רי"ף, רמב"ם].
לשאלת איסור תחומין השלכה לדיני רפואה בשבת. כאשר נדרשים לנסוע בשבת לצורך הצלה, באמבולנס או ברכב פרטי, האם מותר ליטול חפצים שאינם צורך ישיר של החולה, כגון דברי מזון או אפילו צרכים רוחניים כטלית, חומש וסידור עבור הנהג/המְלַוֶוה?
עקרונית אסור לצוות המלווים לעבור על איסורי שבת לצורך עצמם, שהרי הם אינם בסכנה.
אולם יש לבחון אם בכלל יש איסור בדבר: מבחינת רשויות שבת, אם יש עירוב במקום חניית הרכב, הרי אין איסור העברה מרשות לרשות מהבית למכונית דרך הרחוב. גם בנסיעה עצמה אין העברת רשויות משום שהרכב נחשב רשות היחיד.
כמו כן, אין בנהיגה תוספת בנזין בגין חפצים כאלה שמשקלם זניח. (אמנם אם משקלם כבד - אסור שכן אין להוסיף איסור שלא לצורך פיקוח נפש). אלא שאם הנסיעה כרוכה ביציאה מחוץ לתחום, ובפרט כשמדובר במרחק של לפחות י"ב מיל [=כ11.5 ק"מ], יש כאן חשש דאורייתא.
בכל זאת, הגרש"ז אוירבך נטה להתיר, מפני שהחפצים הנצרכים לאדם מקבלים דין בעליהם, ואם מותר לבעל החפצים לצאת מחוץ לתחום לצורך הצלת חיים, הציוד הנדרש לו נעשה כמותו.
ובזמן הצאר הרוסי התיר החפץ-חיים לחיילים יהודים שנאלצו לטלטל נשק בשבת לקחת אגב כך גם את חפציהם האישיים.
ואם החפצים שבאמבולנס/ברכב מוגבהים מהכביש יותר מעשרה טפחים, יש סיבה נוספת להתיר כי יש אומרים שאין איסור תחומין למעלה מעשרה.
באדיבות מכון פוע"ה