נס השיטפון

החזיון המפתיע ביותר בנגב הוא השיטפון ללא גשם... הנה החליקו עננים מעל רמת הנגב ולא הורידו אף טיפת גשם אחת. העננים נישאו מזרחה והשמים נטהרו, אולם אי-שם הרחק בהרים ניתכים גשמים עזים; המים מתגלגלים מכל צד אל אפיקי הנגב, הם גוברים, גואים ומתעצמים ללא הפוגות, וסופם שהם פורצים בכוחות-איתנים אל עבר רמת-הנגב מערבה ומדהימים את האדם, אשר לא ראה כל גשם באותו יום.

השיטפונות הפתאומיים בנגב ובאזורים המדבריים והנגובים האחרים בשני עברי הירדן מפיצים דרך אגב אור מלא על נבואתו של אלישע: "לא תראו רוח ולא תראו גשם והנחל ההוא ימלא מים" (יז). 

הרקע הגיאוגרפי של מלחמת יהורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה ומלך אדום, ברור למדי: שלושת המלכים בוחרים לתקוף את ארץ מואב לא מצד מערב, מצד המדרונות התלולים והעצומים, היורדים אל עמק-הירדן ואל ים-המלח, אלא מצד מזרח, מצד רמת המדבר, הגובלת בארץ מואב כי מאותו צד ההסתערות על ארץ מואב קלה יותר. הדרך אל רמת מואב מצד מזרח פתוחה לפני שלושת המלכים, כי הרי ארץ אדום, הגובלת את מואב, כפותה לשלטון יהודה, אולם ב"דרך מדבר אדום" וב"מדבר מואב" נדירים המים מאוד ומחנות ישראל, יהודה ואדום הם בכל רע.

והנה קם הנביא אלישע ומייעץ את צבאות שלושת המלכים לחפור גבים גבים בנחל מסוים כדי לקלוט בהם מי שיטפון פתאומי אשר ימלא את הנחל. הוא אינו מתנבא על נס מחוץ לגדר הטבע, אלא מסתמך על חזיון החוזר ונשנה בארצנו, ובכללה במדברותיה ובאזוריה הנגובים. "לא תראו רוח" מתנבא הנביא, כי הרוח מבשרת על-פי-הרוב את בוא הגשם, "ולא תראו גשם", כי הגשם ירד אי שם הרחק בהרי אדום או מואב, "והנחל ההוא ימלא מים".

נבואתו של אלישע נתקיימה למחרת היום. הנביא ידע יפה, כי דרכו של השיטפון לעבור מהר ולהיות כלא היה, על-כן הקדים לייעץ את שלושת המלכים לעשות גבים, היינו שקעים ובורות, בנחל למען יעמדו בהם המים גם לאחר עבור הזרם ולמען ישתו מהם המחנות ובעירם גם בימים הבאים.

מן הראוי לציין כי כך הבינו גם הראשונים.

וכך אומר הרד"ק:

"והמים האלה אפשר שהיו מגשמים שהיו רחוקים מהם בארץ אדום אבל המחנה לא ראה רוח וגשם... אמר ר' תנחומא: שטף של גשמים ירד באדום בבוקר ובאו להם כעלות המנחה".

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת