נעשה ונשמע - תכלית בריאת האדם

בפרק י"ט משיבים ישראל למשה על דברי ה': "כל אשר דבר ה' נעשה" (ח). בהמשך, הם חוזרים על הדברים בברית האגנות בפרק כ"ד לאחר קריאת ספר הברית: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (כ"ד, ג). בפיוט הקדושה [1] דורש הפייטן את הביטוי "נעשה ונשמע" באופן מפתיע ורב משמעות. 

          נַעֲשֶׂה אָדָם / אָז בְּדָבְּרוֹ אֵל // נֵדְעָה לְמִי סָח / תּוֹרָה הוֹרֵנוּ
          מִזְּקֵנִים בּוֹנְנוּ / הֲלֹא הֵם יוֹרוּנוּ // כִּי מִקְּדוֹשָׁיו / עֵצָה נָשָׂא
          לָהֶם דִּבֵּר / נַעֲשֶׂה אָדָם // לְפָאֲרֵנִי בְּנַעֲשֶׂה / לְכַבְּדֵנִי בְּנִשְׁמַע
          כָּשַׁר דָּבָר מְאֹד / פְּנֵי מֶלֶךְ // וְהוּא אֹמֶר גָּזַר / וְאָמַר וַיֶּהִי
          יַעֲשֶׂה יָקִים אֵל / דְּבָרוֹ עִמָּנוּ // וְלֹא יִטֹּש לָעָם / פָּצוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע
          כְּמוֹ כֵן יְיַחֲדוּ עַם / שְׁמַע בְּלִבָּם // בְּכָל יוֹם / תָּמִיד פַּעֲמַיִם

הקטע נפתח בציטוט דברי ה' 'נַעֲשֶׂה אָדָם' שבמעשה הבריאה (בראשית א', כו). הטור הראשון בא לכאורה כשאלה של תלמיד הפונה אל רבו. התלמיד מבקש לברר אל מי דיבר ה' כאשר אמר 'נַעֲשֶׂה אָדָם', ובלשון רבים דווקא.
בטור השני באה תשובת הרב. הוא מפנה את תלמידיו אל ה'זְּקֵנִים', הם חז"ל במדרשיהם. שם נאמר כי ה' נמלך במלאכי השרת עת שבא לברוא את האדם (בראשית רבה ח, ד). הקב"ה אמר למלאכיו: נעשה אדם על מנת שבני האדם, הם עם ישראל, יגידו לפניו נעשה ונשמע! 
כך הופכת קבלת התורה על ידי ישראל להיות מטרת בריאת האדם בעולם, ולשון 'נעשה' הבא בשני האירועים משמש כדי לקשר בינהם.
הביטוי 'נעשה ונשמע' מופיע בפיוט גם כלשונו וגם כשהוא מפורק: 'לְפָאֲרֵנִי בְּנַעֲשֶׂה לְכַבְּדֵנִי בְּנִשְׁמַע' פירוק זה מבליט את האדרת שם ה' על ידי אמירתם של עם ישראל, אשר יש בה כבוד והדר, והיא משמשת סיבה מוצדקת לבריאת האדם. ואכן, הפייטן מציין ש'כָּשַׁר דָּבָר מְאֹד' לפני ה' וברא את האדם.
הפייטן מנצל את גדולת הדברים כדי להוסיף בקשת גאולה, שמירה והצלה, היות ועם ישראל רק הם אלו שהצהירו בפה מלא 'נעשה ונשמע', וזכותם כה רבה עד כי לשם כך נברא האדם.

[1] פיוט קדושה הינו החלק האחרון בקדושתא המפייטת את הברכות הראשונות של העמידה עד הקדושה. פיוט זה מפייט את הפסוקים בתוך הקדושה ומעביר לפסוק הקדושה השלישי 'שמע ישראל'. איננו יודעים מי הוא בעל הפיוט כיון שחתימתו אינה מופיעה בסוף הפיוט. מתוך ע' פליישר, 'לקדמוניות הקדושתא: קדושתא קדם- יניית ליום מתן תורה', הספרות, ב (תשל"א), עמ' 414 – 413

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך ש' אליצור, שירה של פרשה, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 128-129. להרחבה על תחילת הקדושתא העוסקת במעמד הר סיני יש לעיין שם עמ' 126-128.