נקודות של אור

אחד הפרקים המיוחדים ביותר בתנ"ך הוא פרק י"ב בקהלת. התיאור של האדם שמתדרדר ביכולותיו הגופניות ולאחר מכן הנפשיות, מעורר בכל אדם המודע לגורלו העתידי צמרמורת עזה. חז"ל שהיו מודעים לכך בנו את המדרש לפרק זה בדרך מאוד מיוחדת. בתוך הפרשנות השוטפת והכואבת לשמיעה, שילבו חכמים נקודות אור שמכוונות את מחשבתו של הלומד למקום אחר.

לדוגמה על פסוק א אומר המדרש:

""עד שלא יבאו ימי הרעה" (קהלת י"ב, א) -

אלו ימי הזקנה

"והגיעו שנים" (שם) -

אלו הייסורין.

ר' חייא בר נחמן אמר: אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה"

(קהלת רבה פרשה יב)

המדרש מביא בזה אחר זה את ההסבר הפשוט והכואב ואת המדרש שמסביר שיש משהו מעבר לסבל ולזקנה.

וכך בכל הפרק – פרשנות קשה אך מציאותית מחד ותוספת דרשנית ומעודדת מאידך.

אחת ההרחבות המיוחדות ביותר היא הרחבה סיפורית הבאה בהמשך אותה פרשה במדרש:

""וינאץ השקד" (קהלת י"ב, ה) - ר' לוי אמר: זה לוז של שדרה.

אדריינוס שחיק טמיא מחיק שמא [=שחיק עצמות ומחוק שמו]

שאל את ר' יהושע בן חנניה

אמר ליה: מהיכן אדם מניץ לעתיד לבא?

אמר ליה: מלוז של שדרה.

אמר לו: הראני מה עושה?

[הביא] לוז של שדרה -

נתנו במים ולא נמחה.

באור ולא נשרף.

בריחים ולא נטחן.

נתנו על הסדן והכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל כלום"

המדרש מתחיל בפרשנות של ר' לוי לעוד חלק בגוף שבעת הזקנה כבר אינו מתפקד כשהיה בעבר. וכהמשך מביא המדרש סיפור על דו שיח בין אדריאנוס (המסמל במדרשים רבים את הרוע המוחלט) ובין ר' יהושע בן חנניה על השאלה מהיכן יווצר האדם לעתיד לבוא. ר' יהושע מצביע לו על אותו חלק שהתפרש בדברי של ר' לוי – לוז של שדרה. ר' יהושע בן חנניה מראה לו שעצם זו אינה מתבלה אפילו עם ניסיונות שונים של כיליון.

המדרש בוחר לשלב בצד תיאורי הזקנה את המשמעות של מה שיהיה אחרי המוות – עולם הבא, ההתחדשות העתידית. אותם דברים שמאפשרים לאדם המזדקן (או הצופה על המזדקן) קצת נחמה.

באדיבות אתר 929