האמירה של קהלת כי "הכל הבל" אינה המסקנה אלא הנחת היסוד, נקודת המוצא של קהלת, אותה הוא מבקש לחקור.
במגילת קהלת אנו נחשפים לתהליך הבירור שעבר קהלת בו בָּחַן וניסה לגלות מה משמעות חיי האדם. פסוקי הפתיחה של המגילה שונים משאר הספר הן בשימוש בגוף שלישי והן בעיסוק במשמעות שבטבע בכלל, ולא רק בחיי האדם. פסוקים אלה אינם חלק מסיפור התהליך, אלא הם מספרים לנו על נקודת המוצא של קהלת. מהם אנו לומדים מהי הנחת היסוד שמפריעה לו ושגורמת לו לצאת למסע הבירור על מנת לערער עליה ולבחון את אמתותה.
הנחת יסוד זו מובאת בהדגשה בפסוק ב. יש נטייה לחשוב שהאמירה "הכל הבל" היא המסקנה של הבירור שערך קהלת, אך מיקומה בתחילת הספר אינו מתאים לקביעה זו. מסתבר שזו אינה המסקנה, אלא דווקא הנחת היסוד, נקודת המוצא של קהלת, אותה הוא מבקש לחקור. תחושתו הבסיסית, מלאת הייאוש, היא "הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (ב) – הכל חסר משמעות ואין שום דבר שראוי לקיום.
השאלה שבאמצעותה הוא מבקש לחקור הנחה זו היא האם בכל זאת יש משמעות לחיי האדם, האם העולם מרוויח משהו מחיי האדם ומפעלו – "מַה־יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (ג). את השאלה הזו הוא ממחיש באמצעות תיאור המחזוריות שבטבע ובאנושות שהמשותף לשניהם הוא הניסיונות חסרי התועלת של האדם ושל הטבע לפעול ולהתקדם. הוא טוען שעל אף ששניהם פועלים ועמלים, אין בהם התקדמות. הכל נשאר קבוע ויציב, ולכן גם התהליכים שלכאורה מתרחשים בהם, למעשה סתמיים וחסרי משמעות. בהמשך הספר נתוודע לדרך הבדיקה וננסה גם אנחנו לברר – האם באמת הכל הבל או שיש משמעות?
סוכם ונערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך שיעור שהועבר במרכז הלכה והוראה