בני לוי נצטוו לשאת את המשכן ולשם כך נידבו הנשיאים עגלות. אולם, כלי הקודש עצמם צריכים היו להינשא בכתף. מה היתרון של הנשיאה בכתף על פני הנשיאה בעגלה? נראה שהיתרון הוא בהתמסרות ובהתבטלות של הנושא כלפי הנישא.
נשיאי ישראל, שלוחי העם והשבטים, מנדבים עגלות לשאת בהן את המשכן, וכמו אומרים את האמירה המהותית בדבר חלקו של 'מחנה ישראל' בנשיאת המשכן. משה - מעמיד דברים על דיוקם. שני שליש מן העגלות יינתנו למררי, שליש יינתן לגרשון, ובכך תגולם העמדה הבסיסית של העם הבונה את המשכן, נושא ומארח את השוכן בקרבו. לצד זאת - "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" (ט). אפס עגלות יינתנו לקהת, ובכך יודגש הפער, הנבדלות של הקודש ביחס לכלי המקדש. לאלו ישמשו בני קהת כסוג של מרכב וישיאו את הקודש אל מקום רם ונישא.
מהו ההיגיון להעדיף את נשיאת כלי הקודש בכתפיים ולא על גבי עגלה? דומה שכך הוא ההיגיון - נשיאה בכתף מבטאת סוג של התבטלות כלפי הכלי הנישא, כשנושאיו משמשים לו מעין מרכבה. מנגד - העגלה היא פרי יצירת הנשיאים - שלוחי העם ובחיריו, והיא משמשת כעת בתפקיד חשוב, כמארחת לכלי המקדש. בניגוד להתמסרות הגמורה הנתבעת בנשיאה על הכתף, ממקמת העגלה את המופקדים עליה בעמדת הדדיות ואף מנהיגות ביחס לכלי הנישא בה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון