נשיאי ישראל

וְאַתָּה שָׂא קִינָה אֶל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל:

שונה יחזקאל מנביאים אחרים בכנותו את מלך ישראל בתואר 'נשיא' עשרות פעמים. הוא עושה זאת גם בפרקי הפורענות, אך בעיקר בחזונות הגאולה, פרקי המקדש ומלכות ישראל. גם למלך מצרים הוא עתיד לקרוא 'נשיא' (ל', יג) וכן לגוג (ל"ח, ב - ג). גם את דויד מלכנו יכנה יחזקאל 'נשיא' (ל"ד, כד ועוד). בפרקנו הוא מכנה 'נשיאים' את יהואחז ויהויקים בני יאשיהו, והוא משתמש בתואר זה פעמים רבות ביחס לצדקיהו.

סגנונו הכללי של יחזקאל בנוי בעיקר על ספר ויקרא, ובעיקר ממנו הוא שואב את ביטוייו. גם ספר ויקרא אינו מדבר על מלכות ישראל אלא על 'נשיא' בלבד (ד', כב). אך דומה שישנה סיבה עקרונית לכך: מלכות יהודה מזווית ראותו של יחזקאל פשטה את הרגל, הן מבחינה מדינית והן מבחינה מוסרית. זה קרה, לפי טענת יחזקאל, בין השאר בגלל ארמון מלכי יהודה הנמצא בהר בית ה' וסמוך למקדשו. גאוות המלכים ותחושת סמכותם גם ביחס למקדש ה' ומה שהם הרשו לעצמם במקדש עברו כל גבול, ומעתה לא יהיו אלא נשיאים. המלך היחיד יהיה מלכו של עולם, הקב"ה בכבודו ובעצמו.

שמא ההבדל החשוב בין מלך לנשיא הוא מה שפסקו לנו חז"ל: נשיא שמחל על כבודו, כבודו מחול, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, כדי שתהא אימתו עליך.

לא מעט מלכים עשו תועבות חברתיות ומוסריות ואף שפכו דמים בטענה שמלך אינו יכול למחול על כבודו. מעתה ירד המלך למדרגת 'נשיא', ואם לא ימחל על כבודו כשיש צורך לעשות כך, התוצאות הקשות תהיינה על אחריותו בלבד.