בפרקנו מבקש משה מה' שיפלה את עם ישראל מכל העמים. דומה כי לאחר סליחתו של ה' נתגלתה אהבתו הנצחית לישראל והיא ששימשה בסיס לבקשה זו.

בפרק הקודם למדנו על נפילתם הגדולה של ישראל בחטא העגל. ארבעים יום לאחר המעמד הגדול של מתן תורה עשו עגל מסכה, ואמרו "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (ל"ב, ד).

לעומת זאת, בפרקנו, דווקא מתגלה סגולתם של ישראל, שהרי אם חטא חמור שכזה לא גרם לפירוד בין ה' לישראל, סימן הוא שישנה ברית נצח בין ישראל לה', שאפילו החטאים החמורים שבעולם לא יבטלוה.

ואכן, לאחר שחזרו ישראל בתשובה וה' קיבל את תפילת משה וסלח לישראל, עוד "העיז" משה רבנו לבקש שה' יפלה אותנו מכל העמים: "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה" (טז). והסכים ה' - "גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם" (יז).

אין זאת אלא שדווקא מתוך המשבר הנורא התברר עד כמה הקשר של ישראל לה' הוא מוחלט, ולכן דווקא אז ביקש משה שיפלה ה' את עם ישראל מכל העמים.

נערך ע"י צוות אתר התנך ומאור הורוביץ מישיבת הר ברכה