"וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם" (שמות ל', טז)
ונתת אתו על עבודת אהל מועד -
למדת שנצטוה למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל,
מפני שנכנס בהם מגפה,
כמו שנאמר (שמות ל"ב, לה): "ויגוף ה' את העם".
משל לצאן החביבה על בעליה, שנפל בה דבר,
ומשפסק אמר לו לרועה בבקשה ממך,
מנה את צאני ודע כמה נותרו בהם,
להודיע שהיא חביבה עליו.
ואי אפשר לומר, שהמנין הזה הוא האמור בחומש הפקודים,
שהרי נאמר בו (במדבר א', א): "באחד לחדש השני",
והמשכן הוקם באחד לחודש הראשון,
שנאמר (שמות מ', ב): "ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים" וגו',
ומהמנין הזה נעשו האדנים משקלים שלו,
שנאמר (שם ל"ח, כז): "ויהי מאת ככר הכסף לצקת" וגו',
הא למדת שתים היו -
אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה,
ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן.
רש"י - ר' שלמה יצחקי. גדול פרשני המקרא והתלמוד. חי בצרפת בין השנים 1040-1105. הקים ישיבה בטרואה, בה עסקו לא רק בלימוד תלמוד אלא גם בלימוד מקרא. מצאצאיו: רשב"ם; רבנו תם; ר' יצחק הזקן מבעלי התוספות.