סיפור כובש

"וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִיד" (ה).

פרשת כיבוש ירושלים-יבוס והפיכתה ל"עיר דוד" מופיעה בתנ"ך פעמיים: בדברי הימים א פרק י"א ובשמואל ב פרק ה'. בשני התיאורים משתקף הביטחון העצמי של היבוסים יושבי העיר הקוראים למלך מתוך עירם המבוצרת: "לֹא תָבוֹא הֵנָּה".

לפי גרסת ספר שמואל ב, קריאתם נושאת בחובה לעג וקלס: "לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה" (שמואל ב ה', ו). אפשר לפרש כי היבוסים לועגים למלך הצעיר והלא מנוסה הניצב מול חומותיה הגדולות של ירושלים, לועגים ואומרים כי אפילו עיוורים (שאינם יכולים לירות חץ מקשת) ואפילו פיסחים (שאינם יכולים לעמוד על רגליהם) יוכלו להגן על העיר מפניו. פירוש עתיק אחר רואה בהזכרתם של העיוורים והפיסחים הד לטקס מאגי שנועד להטיל קללה על מי שינסה לכבוש את ירושלים.

בעשורים האחרונים נחשפו חלק מהביצורים הכנעניים, החריגים בגודלם, של ירושלים מתקופת הברונזה, ואם חומות ענק אלו הגנו על העיר אפשר להבין את תחושת "גולית" מול "דוד" של היבוסים הבטוחים בחומותיהם.

כיצד כבש דוד את ירושלים?

על פי ספר דברי הימים, דוד הכריז כי מי שיכה את היבוסי "בראשונה" יהיה ל"ראש ולשר", וכי יואב בן צרויה "עלה" בראשונה והיכה. מספר שמואל נשמט שמו של יואב, אך נאמר כי נדרש ממי שהיכה "לגעת בצינור". פרשייה סתומה זו, שבה עיוורים, פיסחים, צינור מסתורי וגיבור יהודי שהצליח לעלות בראשונה ולגעת בצינור, שבתה את לב החוקרים והארכיאולוגים שתרו אחר הכניסה הסודית לעיר דוד שדרכה עלה יואב בן צרויה והיכה בסגנון טרויאני את תושבי יבוס.

בשנים 1860-1867 חפר בירושלים קפטן צ'ארלס וורן וחשף מנהרה תת-קרקעית מרשימה, העולה מאזור מעיין השילוח לכיוון העיר. בעקבותיו זיהו חוקרים את המנהרה החבויה עם ה"צינור" המקראי. היום מקובל כי "פיר וורן" לא היה בשימוש בתקופה כה מוקדמת ותאוריית ה"צינור" נדדה אל חלקים אחרים של מערכת המים.

המילה "צינור" אף היא פורשה בדרכים שונות. בתהלים (מ"ב, ח) נאמר: "תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ". המים זורמים ו"קוראים" בפסוק באופנים שונים (משבר, גל, תהום), ומכאן זיהוי הצינור שבמקרא עם הצינור המודרני. ראוי לציין שחלק מהתרגומים העתיקים למקרא תרגמו צינור ככינוי לכלי נשק ולא למערכת מים.

סוף דבר: הדרך שבה נכנס דוד בשערי ירושלים נותרה סמויה מעיני הקורא. ולימים ילמדו אותנו המשוררים ובעלי הסוד כי ירושלים עיר של מסתורין היא, וכל הרוצה לגעת בלבה ולהיכנס בשעריה צריך לטפס ולעלות בצינורות ליבו ולבקש את מקומה; והוא תמיד נותר סמוי.

באדיבות אתר 929