מה עניינו של סמל הקנאה המקנה? מדוע מקומו בצפון המקדש? כיצד הגיע לשם בכלל? ואיזו אסוציאציה חריפה מוזכרת בדברי המדרש בהקשר אליו?
במהלך מסעו הנבואי הראשון לירושלים רואה יחזקאל בחלקו הצפוני של המקדש את 'סמל הקנאה המקנה'. רד"ק פירש ביטוי זה ואמר: "... ופירושו: שהסמל מקניא האל בהיותו בביתו במקום משכן כבודו". מה טיבו של סמל זה, שהוא מעורר קנאה מצד האלוקים? ומדוע מקומו בצפון בית המקדש?
מלבי"ם קושר את הפולחן לסמל הקנאה המקנה עם האמונה המחלקת את הכוחות לטוב ולרע. בחלוקה זו, שהדת הפרסית אימצה, יש צורך לעבוד את הכוח הרע, שהרי הוא זה שיוכל להזיק. הצפון מבטא את הרע, ועל כן סמל הקנאה המקנה נמצא בצד צפון, והוא מתחרה על לבם של ישראל, בבית המקדש עצמו. וכיצד הגיע לבית המקדש? המדרש מתאר את המסלול:
"... על כל תלם ותלם היו מעמידין צלם... וכיון שלא מיחו בידן, חזרו להיות עושין בראשי הדרכים... וכיון שלא מיחו בידן, התחילו (חזרו) להיות עושין ברחובות... וכיון שלא מיחו בידן, חזרו להיות עושין בעיירות... וכיון שלא מיחו בידן, חזרו להיות עושין בחוצות... עד אימתי? עד שהכניסוה לבית קדשי הקדשים. שנאמר: "סמל הקנאה הזה בביאה" (יחזקאל ח', ה)" (איכה רבה פתיחתא כב) (לקריאת המדרש המלא)
המדרש מתאר כיצד התפשטה עבודת האלילים, וכיצד יצאה מן השדות אל הדרכים, ומן הדרכים אל הרחובות, ומשם לערים, ומן הערים לחוצות ירושלים, ומשם לבית קודש הקדשים. ועדיין שומר המדרש את העוקץ שבפירוש לסוף. הפסוק אומר "סמל הקנאה הזה בביאה" (ה). והכוונה ברורה: בכניסה לקודש הקדשים. אבל למונח 'ביאה' יש אסוציאציה מינית - וגם לפולחנות עבודה זרה יש קונוטציה מינית. והמדרש מחבר את שני אלה, וכך מתקבל הפירוש הבא:
"מהו "בביאה"? אמר ר' אחא: הא בייה בייה תותבא מפני מארי ביתא [=בכח בכח האורח מפנה את בעל הבית]".
את המשך המדרש אנו מביאים על פי הגרסה בויקרא רבה, שהיא ברורה יותר וחריפה יותר:
"אמר ר' ברכיה: כתיב "כי קצר המצע מהשתרע" (ישעיה כ"ח, כ) - אין המטה יכולה לקבל אישה ובעלה ורעה כאחד. אלא: "והמסכה צרה כהתכנס" (שם) - עשיתם צרה גדולה לאותו שכתוב בו "כונס כנד מי הים" (תהילים ל"ג, ז)". (ויקרא רבה פרשה יז)
עכשיו נפרשת בפנינו הרשת האסוציאטיבית של 'סמל הקנאה המקנה' בכל חריפותה. יש פרשה שלמה בתורה המדברת על קנאה: הרי זו פרשת סוטה, האישה שבעלה מקנא לה וחושד בה. בני ישראל שמים בקודש הקודשים את סמל הקנאה - את פסלו של ירבעם או של מנשה. והנביא זועק ואומר: "קצר המצע מהשתרע". אין המיטה יכולה לקבל אישה ובעלה ורעה כאחד.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת