סנגוריה על אהרן

סימן היכר מובהק של תורת אמת הוא שהיא לא מסתירה משברים וכישלונות, ולא מייפה אותם. אולם לחטא העגל, ולאחריות של אהרן, יש הסבר תאולוגי, ויש הסבר פוליטי, וייתכן גם שילוב ביניהם. 

משה הבטיח קשר ישיר עם ה' ותורה משמים, שהיא רלוונטית לאנשים החיים בארץ – אבל משה 'נעלם' וגם הבטחתו 'נעלמה' – "קום עשה לנו אלֹהים אשר יֵלכוּ לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו" (א).

ר' יהודה הלוי (בספר 'הכוזרי', מאמר א, צב-צד, צז) סבר, שהעגל היה רק בסיס שעליו אָמוּר היה להתייצב הבלתי נראה, והוא תחליף (אסור!) לכרובים הסוככים על הארון.  

שנים רבות היה הסבר זה מוזר בעיניי, עד שראיתי פסלי אלילים ניצבים על גבי עגל או פר (פסל כזה ניצב באולם הכניסה של מוזאון ארצות המקרא, בירושלים).

אמנם רש"י ורוב המפרשים הבינו שעגל "מַסֵכָה" הוא עבודת אלילים גמורה – "וישתחוו לו ויזבחו לו, ויאמרו: אלה אלֹהיך ישראל אשר הֶעֱלוּךָ מארץ מצרים" (ח).

מסתבר, שבקרב עם גדול ורב היו גם עובדי אלילים ממש, וגם כאלה שחשבו כמו ריה"ל, ואהרן ביניהם.

אהרן רצה להציל את העם מלחזור לאלילות המצרית – "אתה ידעת את העם כי בְרָע הוא" (כב).

רש"י (לפסוק ה) בעקבות המדרש (ויקרא-רבה פרשה י, ג), אימץ הסבר פוליטי למה שראה אהרן – "ראה חוּר בן אחותו (ממנהיגי שבט יהודה) שהיה מוכיחם, והרגוהו". לפי זה, פרץ שם מרד אלים, שנהרגו בדיכויו "כשלֹשת אלפי איש" (כח).

אהרן ("רודף שלום") ניסה למנוע מלחמת אחים בין שבטי ישראל.

באדיבות אתר 929