עבדי המלך

המשנה במסכת כתובות (ה, ו) נותנת את ההיתרים לבעלי מקצועות שונים להתרחק מביתם לטובת עבודתם. תלמידי החכמים מקבלים היתר יחסית נרחב:

"התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום".

כלומר, לא רק שהם יכולים שלא להיות בביתם שלושים יום, אלא שהם גם יכולים לעשות זאת שלא באישור נשותיהם. הגמרא תוהה מה תהיה ההדרכה של המשנה אם הבעל יקבל את אישורה להתרחק מהבית - לכמה זמן יוכל להיעדר?

לשאלה משיבים שני חכמים:
"אמר רב: חודש כאן וחודש בבית,
שנאמר "לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה" (דברי הימים א כ"ז, א)
ור' יוחנן אמר: חודש כאן ושנים בביתו,
שנאמר "חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו" (מלכים א ה', כח)"
(בבלי כתובות סב, ע"א)

הגמרא מביאה שתי תשובות:
הראשונה מציעה חודש בחוץ וחודש בבית, כשהמודל נלקח מתיאור אותם אלו שמחזיקים את העולם הכלכלי של דוד.
השנייה מציעה מודל אחר - חודש בחוץ וחודשיים בבית. והמודל הוא הפועלים שבונים את בית המקדש.

תשובות אלו צריכות עיון - משום ששתיהן שונות מהמשנה. מהמשנה משתמע שאחרי שהייה קצרה בבית התלמיד יכול לצאת לעוד חודש. ועוד יותר מזה - המודל אינו לקוח מחשיבה על המשפחה או יחסי האיש והאישה אלא על מודל של עבודה אצל המלך (דוד או שלמה).

נראה שהבחירה במודל של עבדי המלך היא שעומדת לעיני האמוראים. כאילו אמרו, עבדי המלכים דוד ושלמה עבדו את המלך בשר ודם התרחקו מביתם חודש גם אנחנו שעובדים את המלך - הקב"ה - בוודאי שנתרחק לפחות לאותו הזמן.

באדיבות אתר 929