כיצד התבצעה עבודת הלויים המשוררים במקדש?
שני תפקידים היו ללויים במקדש: תפקידי שמירה, ותפקידי שירה ונגינה. השומרים היו מוצבים כל הלילה ליד שערי המקדש; לויים אחרים היו ממונים על סגירת השערים בלילה ופתיחתם ביום.
התיאור של דברי הימים א פרק כ"ה מתרכז בארגון הלויים לעבודתם כמשוררים. הלויים היו משוררים בזמן הבאת קורבנות הציבור: קורבנות התמיד בבוקר ובערב, וקורבנות החובה האחרים מסוג עולה.
יחד עם השירה של הלויים הייתה נגינה בכלי שיר: בנבלים, חלילים, חצוצרות וצלצל. מספר כלי הנגינה היה שונה מכלי לכלי. למשל: נבלים - משניים ועד שישה; חלילים - משניים ועד ששה עשר, חצוצרות - משניים ועד מאה ועשרים, כינורות - תשעה או יותר, צלצל - אחד. התזמורת יכלה להכיל לפחות שישה עשר כלים, וכאשר הרחיבו אותה הכילה יותר ממאה וחמישים מנגנים. חברי התזמורת במקדש היו יכולים להיות גם ישראלים, ולא רק לויים.
מקהלת הלויים ששרה במקדש הכילה שנים-עשר זמרים, לא פחות ולא יותר.
תחילה מזכיר הפרק את המנצח: "לבני אסף זכור ויוסף ונתניה ואשראלה בני אסף. על יד אסף הניבא על ידי המלך" (ב). אסף הוא המנצח, האחראי לשירת הלויים. הוא שמחבר את המנגינות למילים של המלך: "הניבא על ידי המלך" (ב).
כיוון שלימוד נגינה הוא לימוד ממושך, אי אפשר היה להרכיב משמרות של זמרים מעולים לעומת משמרות של זמרים מתחילים. היה צורך ליצור רמה אחידה של מקהלות. לשם כך ערבו את הלויים, וכל משמרת כללה טירונים יחד עם לויים מנוסים: "ויפילו גורלות, משמרת לעומת כקטון כגדול, מבין עם תלמיד" (ח).
לאחר בנית המקדש, כותב רמב"ם, גיל הפרישה של הלויים השתנה: לא פרשו מהעבודה בגיל חמישים (כפי שהיה בזמן המשכן) אלא כל עוד יכול הלוי לשיר - ישתתף בשירה. לאחר שיתקלקל קולו בגלל זקנה, יצטרף לשוערים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת