משה ואהרן אינם מעריכים את העם נכונה. אין הם פונים אל בני ישראל מצד קדושתם הפנימית כעדה, אלא הם פונים אליהם כקהל. ממילא אין הם מנהיגים את העם בדרגתו הראויה לו, על ידי דיבור אל הסלע, אלא מתנהגים עם העם בצורה הרבה יותר פשוטה, בצורה ארצית ולא א-להית.
במה טעו משה ואהרון?
הרב חרל"פ מבין שמשה ואהרון לא התייחסו אל בני ישראל בדרגה הראויה להם, ומדייק זאת משינוי הלשון בין פניית הקב"ה למשה, לבין פנייתו של משה אל העם. הקב"ה אומר "והשקית את העדה ואת בעירם" (ח) ואילו משה ואהרן מקהילים את הקהל (י).
ישנו הבדל מהותי בין קהל לעדה. הקהל הוא אוסף פרטים שמתקבצים יחד באופן מקרי וסופי. ואילו עדה היא איחוד הפרטים לכדי גוף מלוכד, אשר מכיל בתוכו קדושה מיוחדת. זוהי קדושת המניין, הנקרא אף הוא עדה - "עד מתי לעדה הרעה" (י"ד, כז). קדושה זו נובעת מקדושתם הפנימית של ישראל, שאינה מתבטלת אף כאשר העדה היא רעה.
משה ואהרון אינם פונים אל בני ישראל מצד קדושתם הפנימית כעדה, אלא הם פונים אליהם כקהל. ממילא אין הם מנהיגים את העם בדרגתו הראויה לו, על ידי דיבור אל הסלע, אלא מתנהגים עם העם בצורה הרבה יותר פשוטה, בצורה ארצית ולא א-להית.
לכן מובן מדוע יש להכות את הסלע (כפירוש רש"י), וכשהכאה אחת אינה מספיקה מכים פעמיים (כפירוש אב"ע). כמו כן, אפשר להבין את עומק דברי הרמב"ם, ולהסביר את כעסו של משה: משה התייחס אל העם בצורה נורמלית, בצורה "טכנית" גרידא, כקהל. לכן, כשהעם לא שמע, צעק עליו "שמעו נא המורים" (י) ולא נקט באמצעי המתאים למדרגתם.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון