עוד לא התבגרו

כאשר משה שומע מה' שהעם חטא, וה' עומד לכלותם, הוא מתפלל לה' ואומר: "למה ה' יחרה אפך בעמך" (יא). תפילה זו תמוהה ביותר. הרי ברור שהעם חטא והכעס עליהם מוצדק! 

נסיון להציל את העם על ידי טענה זו הוא מפליא מאד. אמנם ייתכן שכוונת משה אינה למעט את חטא העם, אלא להעיר על כיצד ייראה כעסו של ה' בעיני עובדי עבודה זרה, כאילו נתקנא בורא העולם ביראתם, ורואה בה יריב ובר-פלוגתא. אם כן, טענתו היא משום חילול השם, ברוח הפסוק "למה יאמרו מצרים לאמר..." (יב), אך נראה שניתן לתת תשובה נוספת.

שחיתות כל כך נלוזה, בערות כה גדולה, אינה יכולה להיות רצינית. שהעם יאמר "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (ד) זה בראש ובראשונה - שטות שאין למטה הימנה. האפשרות לחטוא חטא כזה מעידה על כך שהעם הוא עוד בראשית דרכו, עוד לא התבגר, טרם רכש בשלות והכרה. על כן אין הוא ראוי לעונש. אכן מצופה שהעם יגיע לכושר עמידה בפני נסיונות ופיתויים - אבל כבר בשלב זה? הלא זה עתה יצאו ממצרים; האם בין-לילה אמורים הם לקנות חוסן רוחני כזה שיגונן עליהם מפני כל תקלה? לאחר "ילדות" כל כך קשה, דרוש תהליך חינוכי ארוך, עם הרבה הבנה ונכונות לוותר - מצד המחנך.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון