הויכוח בין אחאב לאליהו הוא על מקור הקיום של עם ישראל: מה פוגע בקיום של העם - המניעה של המים על ידי אליהו או העבודה הזרה של אחאב?
אחאב, בנו של עמרי מתואר כמלך אשר הרבה להכעיס את ה' יותר מכל המלכים שהיו לפניו (ט"ז, ל). הוא בונה אשרה ומזבח לבעל בשומרון (ט"ז, לא-לג). בזה חורג הוא מדרך ירבעם שהקים עגלים לעבודת השם ואילו כאן מדובר בעבודה זרה של ממש.
בעקבות זאת, אליהו נשבע כי לא יהיה בשנים אלו מטר על הארץ כמבואר בפרשת "והיה אם שמע" (דברים י"א). הוא אף מפליג בעונש ומבקש למנוע אפילו את הטל שמהווה מקור קיום בסיסי לכל חי ביקום. לא בכדי בוחר הוא בעונש מניעת הגשם. מלבד העובדה כי זהו העונש שנאמר בתורה, יש בו כדי לבטא את הניגוד לעבודת הבעל. האל "בעל" היה אל הגשם ומשום כך העונש ניתן להם במה שחטאו בו דווקא כדי להוכיח להם את אפסות הבעל אל מול רצון ה'.
בשל קללתו של אליהו נמנע טל ומטר מישראל במשך למעלה משלוש שנים כך שגם לאליהו לא נשאר מקור מחייה והמעיין שסיפק לו מים יבש גם הוא. בפגישה בין אחאב לאליהו (יז-יח) ישנם חילופי דברים בהם אחאב מכנה את אליהו 'עוכר ישראל' ואילו אליהו טוען כלפי אחאב שהוא ומשפחתו הם שעכרו את ישראל. מה פשר הויכוח הזה? נראה ששורש העניין הוא ההשוואה בין המים שהם מקור חיותו של גוף האדם לתורה שאף היא מקור חיותה של נפש האדם. אחאב בוחן את הכל מפרספקטיבה טבעית גשמית ולכן מבחינתו אליהו הוא עוכר ישראל שכן הוא מנע מישראל את המצרך הבסיסי ביותר לקיומם הלוא הם המים. אולם, אליהו מבקש ללמד את אחאב שגם מים הינם רק אמצעי לקיום וללא תורה ומצוות אין באמת קיום כלל, שהרי הקב"ה התנה את בריאת העולם בשמירת התורה והמצוות.