בין שני קרבנות הנדבה המובאים מהבהמה - העולה והשלמים - מביאה התורה את דיני קרבן המנחה. מה אופיו של קרבן המנחה, מה הקשר בינו לבין קרבן העולה, ומהם ההבדלים בין שניהם?
קרבן המנחה מופיע בסמוך לקרבן העולה, על אף שקרבן המנחה הוא קרבן מן הצומח, ואילו קרבן העולה הוא מן החי, והיינו מצפים שמיד לאחר קרבן העולה תמשיך התורה לתאר קרבנות מן החי (שלמים, חטאת). מסתבר שהמנחה מוזכרת בסמוך לעולה בשל זיקה פנימית הקיימת בין שתיהן. המנחה היא מעין מאמר מוסגר המובא אגב העולה.
הקשר המהותי שבין קרבן העולה לבין קרבן המנחה נעוץ בעמידה הדומה של המקריב אותם לפני ה'. עמידה זו היא עמידה נפשית של הקרבה טוטלית מול רבונו של עולם; עמידה שבה האדם חש שהוא אינו ראוי לעמוד מול ה'; עמידה של כבוד ויראה.
אמנם, ישנו הבדל מרכזי בין העולה לבין המנחה. רמז להבדל זה ניתן למצוא בהבדל שבין הכותרות לשני הקרבנות: קרבן העולה פותח במילים "אדם כי יקריב", ואילו בראשית פרשת קרבן המנחה אנו קוראים: "ונפש כי תקריב".
בקרבן הבהמה, המקריב מצהיר שעצם קיומו, עצם חייו - שייכים לקונו, ועל כן הוא מעלה חיים על גבי המזבח. כביכול האדם מקריב את נפשו. במנחה - האדם אינו מעלה על גבי המזבח את חייו, אלא "הנפש" מקריבה את המזון, ואת שאר צרכי חייו! האדם מביא למשכן את מזונו, ומוסיף עליו שמן ולבונה, שהם סימן לעשירות ולשביעות רצון. כביכול, הוא מצהיר שכל אלה אינם שייכים לו והוא אינו ראוי להם, ועל כן הוא מביאם לבעליהם האמיתי - הקב"ה.
נערך ע"י צוות אתר התנך
מתוך הסדרה 'תורת הקרבנות' באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון