אם הנביא ירמיה מואשם בבגידה ושותפות עם הכובשים, כיצד זה המלך בכבודו ובעצמו ממשיך להיוועץ ולהיעזר בו?
בעולם של אינטרסים קשה מאוד להתבטא בכנות, חושדים בך שמא אתה מנסה להשיג דבר עבורך וגרוע יותר - מנסים לגרום לך להשיג דבר עבור אחרים. ירמיה חי בעולם של אינטרסים - מצרים וכשדים, בבל ואשור - כולם מנסים לכבוש ולנצח. גם בתוככי ממלכת יהודה וישראל מאבקי הכוח לא פוסקים, מלכים נלחמים זה בזה, שרים ויועצים נאבקים אחד בשני וגם מקומם של הנביאים לא נפקד - נביאי השקר והבעל מתנגחים בפומבי בנביאי ה' האמיתיים.
זה יכול להיות ההסבר ליחס המתהפך כלפי ירמיה בסמיכות פסוקים קרובה כל כך. בתחילה, ירמיה מואשם בבגידה ושותפות עם הכשדים הכובשים את הארץ. הַאֲשָׁמָה שעולה לו במאסר קשה ומבודד, שמלווה באלימות קשה מצד שרי הממלכה. כל זה לא מפריע לראש הממלכה להתייעץ בירמיה, לשמוע מה ה' אומר ולנצל את יכולותיו הנבואיות. בלי בושה, בלי תחושת אי נעימות, ללא התנצלות.
יתכן, שהיו לו לצדקיה אילוצים. יכול להיות שההסכמים הקואליציוניים הכריחו אותו להשאיר את ירמיה במאסר. יתכן, שירמיה עצמו ידע מהם ולכן לא ביקש להשתחרר מהכלא אלא רק לשפר את תנאי המאסר. אבל, למרות הכול ובכל זאת, קשה להתעלם מהשימוש הציני שנעשה בירמיה כיועץ אסטרטגי פנימי בשעה שכל נביא שקר יכול להטיח בו את אשמת הבגידה.
למעשה, ירמיה זוכה ליחס שאליו זכה המקדש ואפילו אלוקים בכבודו ובעצמו - אמצעי להשגת אינטרסים ומימוש רווחים. פונים אליו כשצריך, עצה או תועלת גשמית, אבל אין שום נקיפות מצפון כששומעים שמצבו אנוש והוא מושלך בביזיון.
באדיבות אתר 929