עיבור למפרע

בפרק כ"ט נאמר על תחילת מלכותו של חזקיהו: "הוא בשנה הראשונה למלכו, בחודש הראשון, פתח את דלתות בית ה' ויחזקם" (כ"ט, ג). פעולתו במקדש נמשכה עד ששה עשר לחודש הראשון - יום אחד אחרי המועד בו צריך להקריב את קרבן הפסח (כ"ט, יז).

חזקיהו נועץ עם שריו כיצד לתקן את המעוות. ההצעה הייתה זו: לחוג את הפסח בחודש אייר. את האפשרות הזו אנו מכירים מספר במדבר: "איש איש כי יהיה טמא לנפש... ועשה פסח לה', בחודש השני בארבעה עשר יום..." (במדבר ט', י-יא).

אבל תיאור הפסח בדברי הימים אינו מניח אפשרות לזהותו עם פסח שני. הסיבה לכך פשוטה: פסח שני, נעשה יום אחד בלבד, בארבעה עשר לחודש אייר. ואילו הפסח המתואר כאן, נעשה שבעה ימים.

הפסח שעשה חזקיהו בחודש השני לא היה 'פסח שני'. מה, אם כן, עשה חזקיהו?

חזקיהו הספיק לסיים את טהרת המקדש בששה עשר לחודש ניסן. כאשר היה המקדש טהור, נוכח כי עבר כבר זמן הקרבת הפסח. ההצעה שהועלתה בדיון עם השרים הייתה: להכריז על החודש הנוכחי, ניסן, כעל חודש אדר, ולחוג את הפסח בחודש הבא, שיהיה 'ניסן'.

החלטה זו היא יוצאת דופן: אי אפשר לשנות את שמו של החודש למפרע. ההחלטה על עיבור שנה צריכה ליפול בחודש אדר, ולא בניסן.

ואמנם, בדיון שדנים אמוראים בגמרא במעשהו של חזקיהו, מסביר רבי שמעון כי חזקיהו המלך בקש רחמים על עצמו מפני שעבר על הדין. וכך מסביר רבי שמעון את הפסוק "כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמור, ה' הטוב יכפר בעד" (יח) - 'רבי שמעון אומר... מפני מה ביקש רחמים על עצמו? שאין מעברין אלא בחודש אדר, והוא עיבר ניסן בניסן' דהיינו: לאחר שהתחיל כבר חודש ניסן, הפך אותו לחודש אדר.

למרות עניין זה, חגגו את חג המצות שבעה ימים בשמחה גדולה, ובסופם נועצו: "כל הקהל לעשות שבעת ימים אחרים, ויעשו שבעת ימים שמחה" (כג).

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת