חמש שנים לפני התרחשות החורבן בירושלים חותר יחזקאל בקיר, ובמעשיו מסמל את עתידו של צדקיהו המלך. הוא אף מוסיף ומנבא על עיוורונו של צדקיהו, עיוורון אשר מסתבר שהתחיל עוד הרבה קודם לכן.
יחזקאל מנבא את נבואתו שנים מעטות לפני החורבן. נבואות אחרות בקבוצת נבואות זו נמסרו לעם חמש שנים לפני החורבן, וכנראה זה גם תאריך הנבואה שבפרקנו. צדקיהו המלך מלך אחת עשרה שנים. בשנה התשיעית למלכו התחיל המצור על ירושלים, ושנתיים אחר כך הובקעה העיר, וצדקיהו - ברח להציל את נפשו, והשאיר את כל העם בירושלים, לחסדי הבבלים. גם מפקדי צבאו נהגו כמוהו: "ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו" (ירמיהו נ"ב, ז) - הם לא ברחו יחד עם מלכם, גם לא ניסו להגן עליו. המלך בורח מן העם, והחיילים בורחים מן המלך. איש לנפשו ואיש לגורלו.
ויחזקאל הנביא יושב בבבל, וחמש שנים לפני האירוע הזה הוא מתאר אותו לפרטיו. והוא מחריף את נבואת ירמיהו. ירמיהו אמר לצדקיהו "ואתה לא תמלט מידו, כי תפוש תתפש, ובידו תנתן, ועיניך את עיני מלך בבל תראינה, ופיהו את פיך ידבר, ובבל תבוא" (ירמיהו ל"ד, ג). ירמיהו חסך מצדקיהו את תיאור הזוועה של ניקור עיניו. אתה תראה את מלך בבל, ותדבר אתו. ואיך תוכל להצדיק את בגידתך בו? ויחזקאל מוסיף ואומר: "והבאתי אותו בבלה... ואותה לא יראה" (יג). עיוור יגיע צדקיהו לבבל.
ואולי מתכוון יחזקאל למשהו יותר עמוק, למשהו יותר מקיף: צדקיהו רואה עצמו כחכם מכל מלכי האזור. ברגע שהומלך בחסד מלך בבל, החל לנהל את ממלכתו כמו הוא גדול המושלים וגדול החכמים. ויחזקאל, חמש שנים לפני שכל הבניין מתמוטט ונופל על ראשי בני ירושלים, מתאר את צדקיהו כמלך עיוור, ההולך בעלטה, ואינו רואה את הסובב אותו. עיוורונו של צדקיהו לא החל כאשר נבוכדנצר ניקר את עיניו. נבוכדנצר סיים תהליך שהתחיל קודם לכן: כאשר צדקיהו ראה את הסובב אותו, אך לא הבין מאומה. ויחזקאל קורא מולו "אל כתף ישא, בעלטה ויצא" (יב).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת