בשני מקומות בלבד נזכר הביטוי 'עלות המנחה' כתיאור זמן אולם הוא מתייחס לשני זמנים שונים: לבוקר ולעת ערב. כיצד ניתן ליישב את הדברים? מה משמעות הביטוי הזה ומה עניינו?
שוב יוצא יהושפט למלחמה יחד עם מלך ישראל. הפעם לא עם אחאב אלא עם בנו יהורם. מלחמתם כעת ממוקדת במלך מואב והם כורתים ברית עם מלך אדום על מנת שיוכלו לעבור בארצו. יהושפט פונה אל נביא ה' אלישע לבקשת עזרה.
אלישע מבטיח שערוץ הנחל שלפניהם יימלא מים מבלי שיראו רוח או גשם, אלא בנס מן השמים, מים רבים שירוו את צמאונם וצימאון בהמתם. ובאמת לפי דברי הנביא כך קרה: "ויהי בבוקר כעלות המנחה והנה מים באים מדרך אדום ותמלא הארץ את המים" (כ). בעקבות זריחת השמש על המים נראו המים כדם בעיני המואבים וזה גרם להם לשאננות בחושבם כי מתו אויביהם. אולם, כאשר הגיעו לשלול את השלל תקפו אותם שלושת המלכים ונצחום.
ביטוי דומה מוזכר עוד פעם אחת בתנ"ך במקרה שקשור גם כן לישועת ה' - במעמד אליהו בכרמל (מלכים א פרק י"ח). אליהו מכנס את כל נביאי הבעל כדי להוכיח למלך ולעם שכל דברי נביאי הבעל הם שקר ואילו ה' הוא האלוקים האמיתי. הוא נותן להם תחילה לנסות לקרוא לאלוהיהם שיורידו אש על הקרבן.
מגיע הצהרים ושום דבר לא קורה. "ויהי כעבור הצהרים ויתנבאו עד לעלות המנחה ואין קול ואין עונה ואין קשב" (שם, כט). או אז, מרפא אליהו את המזבח שופך מים עליו ומתפלל אל ה' "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך..." (שם, לו). מיד נופלת אש מן השמים ששורפת את הכל ובכך מתקדש שם ה' לעיני כל.
מה פשר הביטוי החוזר 'עלות המנחה' בשני הסיפורים? הלוא מדובר בשני זמנים הפוכים?
דומה שהכוונה כאן היא לקרבן התמיד שהיה קרב בבוקר ובין הערביים. אליו מתייחס הביטוי 'עלות המנחה' שכן זהו הקרבן בו פותחים עם ישראל וגם חותמים את יום העבודה במקדש. הנביא מורה לנו כי מה שפועלים עם ישראל בבית המקדש משפיע על כל המציאות, ולכן שני זמנים אלו מסוגלים להופעת ה' בצורה גלויה המסייעת לישועות.