על אף שניתן לסבור שהנבואה שבפרקנו נאמרה על דורו של ישעיהו, סמיכות הנבואה לנבואה על שיבת ציון (ל"ה) מלמדת שהנבואה מכוונת, ולו בכוונה משנית, לשבי ציון מגלות בבל שפחדו שהאדומים יירשו את ארצם. כך או כך, תוקף הנבואה הוא גם לדורות - ייעוד של חורבן לאויבי ישראל ולכוחות הרשעה באשר הם.
הפרשה [פרקים ל"ד-ל"ה] מתחלקת לשני חלקים: בחלק הראשון (פרק ל"ד) נבואת חורבן קשה לאדום ובחלק השני (פרק ל"ה) נבואת גאולה לישראל. סמיכות הנבואות האלה מעלה בזיכרון את דברי המקונן: "שישי ושמחי בת אדום וגו' תם עונך בת ציון וגו'" (איכה ד', כא-כב). דימיון זה עשוי ללמדנו, שכמו הדברים שבאיכה כן הנבואה כאן בישעיהו מכוונת מעיקרה לשבי ציון מגלות בבל. באותם הימים היה אדום אויב קשה לישראל יותר מבבל, כי האדומים ביקשו לרשת את אדמת ישראל ולהתנחל בה (עיין יחזקאל ל"ה י) ועל כן כאשר באה הנבואה לבשר את שיבת ציון מגלות בבל, בישרה תחילה את חורבן אדום. והוא רמז לעולים מבבל, שלא יתייראו מפני האדומים, הזוממים לרשת את יהודה לעצמם - כבר נגזרה על אדום כליה גמורה.
והנה בפירושנו לעיל (לפרקים י"ג-י"ד) [על משא בבל] הבאנו סברה, שמעיקרן התכוונו הנבואות ההן לחורבן אשור (עיין שם). ואף כאן בענין הנבואה על אדום, סבר המפרש הקדמון ר' משה הכהן שסנחריב מלך אשור החריב את אדום, ולחורבן הזה נבואת ישעיהו מכוונת. ואכן, היה אדום אויב לישראל למן ימי האבות, ונביאים רבים נבאו עליו פורענויות קשות. ואולם הדעת נוטה לומר, שאף אם מלכתחילה נתכוונה הנבואה הזאת לעניינים שהיו בדורו של ישעיהו הנביא, הרי קביעת הנבואה הזאת לפי סדר הפרשיות במקום הזה מלמדת אותנו, כי הדברים מכוונים (ולו גם בכוונה משנית) לימי גלות בבל.
ואולם, על פי הכלל הגדול בהבנת דברי הנביאים, שכל דבריהם נאמרו לשעתם ולדורות, יש לומר שתוקפם של הדברים עומד בעינו בכל הדורות, והוא ייעוד של חורבן וכליה על כל צוררי ישראל ועל כוחות הרשעה בכלל, מבלי לפרט שם של עם מיוחד או של מוסד מיוחד.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך, מתוך תנ"ך עם פירוש דעת מקרא, הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים, ספר ישעיהו כרך א עמ' שסה-שסו