על מי אפשר לסמוך?

הביקורת החריפה על ההיסמכות על מצרים, שנזכרה בדברי הנביא בפרק הקודם, שבה בנבואה בפרקנו (א-ג), מהיבט אחר: ההיסמכות על העוצמה הצבאית, המגולמת ברכב ובסוסים המפורסמים של מצרים. החלק השני של הפרק (ד-ט) עוסק בצד השני של המטבע, והוא מנבא על הגנת ירושלים ונפילת אשור בידי ה', אם ישוב אליו ישראל ויבטח בו במקום במצרים.

א.׳הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה, עַל-סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ׳. הבעייתיות בעצם הירידה למצרים הודגשה בפרק הקודם. בפרקנו מתמקד הנביא בהישענות על סוסי מצרים. גם איסור זה נזכר בפרשת המלך (דברים י"ז,טז). כיצד מתפרש טעמו של האיסור על פי נבואתנו? היעזרו בדברי הרמב"ן, המבחין בין שני איסורים בפסוק תוך שהוא רומז לפסוקים מנבואתנו:

"ויתכן שדרך הכתוב, כי הזהיר לא ירבה לו סוסים אפילו מארצו ומארץ שנער או בדרך סחורה המותרת, שלא יבטח על רכבו כי רב ועל פרשיו כי עצמו מאוד (ראו ל׳,א), אבל יהיה מבטחו בשם אלהיו, ואחר כך הזהיר על המלך שלא ישיב את העם מצרימה שיהיו לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס...".

ב. ׳כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה׳ צְבָאוֹת עַל-יְרוּשָׁלִָם׳ (ה)

1) ההגנה האלוקית על ירושלים מדומה בפסוקנו ל׳ציפורים עפות׳. דימוי מיוחד זה מופיע בדברי ה׳ לעם לאחר יציאת מצרים (שמות י"ט,ד). נסו להבין את הדימוי בפסוקנו בעזרת הדימוי המקביל בשמות (ראו גם דברים ל"ב,יא).

2) גם בהמשך הפסוק מופיע רמז ליציאת מצרים: ׳גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט׳. חישבו – מה משמעותה של יציאת מצרים בפרקנו, וכיצד הדבר קשור לאזכור מצרים בחלק הראשון (א-ג)? 

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"