זוגות במקרא מצביעים פעמים רבות על שתי תפיסות או דרכים שקולות. כך לגבי שני השעירים ביום הכיפורים, כך לגבי שתי הציפורים בטהרת המצורע, וכך גם לגבי יעקב ועשו, זוג התאומים.
זוגות במקרא מצביעים פעמים רבות על שתי תפיסות או דרכים שקולות. כך אנו מוצאים ביחס לשני השעירים ביום הכיפורים שהאחד עולה לה', ואילו האחר משתלח לעזאזל. כך גם לגבי שתי הציפורים שמביא המצורע שהאחת נשחטת על המים והאחת משולחת על פני השדה. המשותף לשתי הדוגמאות הללו הוא שמדובר בפרשת דרכים בה על האדם לבחור לאיזו דרך הוא שם פעמיו:
ביום הכיפורים נחתם גורלו של האדם ועליו לבחור אם הוא דבק בדרך ה' או, חס וחלילה, בוחר בדרך אחרת שתוביל אותו לאבדון. כך גם המצורע, שנשתלח מחברת בני אדם צריך לבחור האם ישוב אל החברה וישמור על טהרה או שיוקע לחלוטין וישאר בודד לנצח.
זוג נוסף המוזכר בתורה הוא זוג הבנים שנולדו ליצחק ורבקה לאחר עשרים שנה. תאומים, אך כל כך שונים: הראשון, מתוארת צורתו החיצונית, אדמוני עם אדרת שיער; ואילו השני- מתוארת פעולתו, שהוא אוחז בעקב אחיו. דומה שהם מבטאים את שתי הדרכים השונות שהוצגו קודם בבעלי החיים: עשו יוצא מבטן אימו כשהוא מוגמר, עשוי עם שיער ולכן קוראים לו הכל עשו (בראשית כ"ה, כה). הכל ברור לפי תפיסתו החיצונית ואין מה להעמיק או לחקור. הוא רואה כבר את יום מותו לנגד עיניו ולכן למה לו בכורה. יעקב, לעומת זאת, הוא איש חלק. יש לו הרבה מה לבחון ולשאול ולהעמיק. הוא פועל ומחפש, עוקב אחרי אחרים במטרה להשיגם. אביו מזהה זאת וקורא לו יעקב (שם, כו). איש כזה לא יושב במנוחה אלא חותר להתקדם כל הזמן, הוא מי שיכול לעמוד מול כל המשברים שנכונו לו בדרך החיים. אדם זה הוא שזוכה לשוב אל המחנה ואל מקדש החיים.