עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו

בפרק מ"א, מתוארת בחירת ישראל לעם ה' כחלק מבריאת העולם, ובכך מתבטא ההבדל המטא-היסטורי שבין ישראל לאומות. בפרק מ"ג, ממשיך הנביא ישעיהו לעסוק בהשגחה הפרטית על עם ישראל: "כה אמר ה', בוראך יעקב ויוצרך ישראל - אל תירא כי גאלתיך, קראתי בשמך לי אתה" (א). מכאן, ממשיך הפרק ומתאר את דרכי ההשגחה המיוחדת על עם ישראל, ומדגיש את שותפות השכינה בכל התהליכים העוברים על עם ישראל, גלות כגאולה: "כי תעבור במים - איתך אני, ובנהרות - לא ישטפוך, כי תלך במו אש - לא תיכווה, ולהבה לא תבער בך: כי אני ה' אלוקיך, קדוש ישראל מושיעך... אל תירא כי איתך אני" (ב-ג).

בשיאו של פרק זה מופיעה קריאה נרגשת, בה הקב"ה מכתיר את ישראל כעדים למלכותו על הבריאה: "אתם עֵדַי, נאום ה', ועבדי אשר בחרתי, למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא, לפני לא נוצר א-ל ואחריי לא יהיה: אנוכי אנוכי ה', ואין מבלעדיי מושיע" (י-יא).

כיצד יכול עם ישראל להעיד על קיומו של ה' ועל מלכותו? מפרק זה עולה שההיסטוריה של עם ישראל היא ההוכחה למלכותו של ה'. כנגד כל חוקי תולדות העמים, מצליח עַם ישראל לשרוד ולהתקיים על בימת העולם. מעצמות קמות ונופלות, ועם ישראל שורד דרך גלויות, אש ומים, ובשעת הגאולה - שב הוא לארצו כדי לקרוא בשם ה': "אומַר לצפון תֵּני ולתימן אל תכלאי, הביאי בניי מרחוק ובנותיי מקצה הארץ" (ו). אין ספק שקיבוץ הגלויות המדהים הזה לא יכול היה להתרחש בלי מעורבתו של הקב"ה: "כה אמר ה', הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה... הנני עושה עתה חדשה, עתה תצמח הלוא תֵּדעוה, אף אשים במדבר דרך, בישימון נהרות" (טז-יט). כתוצאה מתהליכים מפתיעים אלה, החורגים מקו ההיסטוריה הנורמלית, אומות העולם עומדות בהשתאות ומכריזות כי ה' אלוקי ישראל הוא המלך: "כל הגויים נקבצו יחדיו ויֵאספו לאומים, מי בהם יגיד זאת וראשונות ישמיעונו, יתנו עדיהם ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת" (ט).

כללו של דבר: נצחיותו של עם ישראל והנהגתו בהיסטוריה - היא ההוכחה שמביא הפרק לנצחיותו של ה' ולמלכותו על כל היקום. "עם זו יצרתי לי - תהילתי יספרו" (כא). זוהי משמעות הברית שבין הקב"ה לעמו ובין עם ישראל לאלוקיו, וזהו תפקידו של עם ישראל בין העמים: "ואתם עדיי, נאום ה', ואני א-ל... אני ה' קדושכם, בורא ישראל מלככם" (יב-טו).

באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון