עם חרף נפשו למות

האם יש בשפה האנושית מילה או מונח המתארים את הגבורה האינסופית של האנשים והנשים שמסרו נפשם כדי להציל את חבריהם באסון שהתרחש עלינו בשבת השחורה של שמחת תורה? את הגבורה של מי שהתפוצצו על רימון? של העשרות שנכנסו לתוך התופת בעוטף עזה להילחם על מנת לשחרר את אחיהם? 

שוב, נזקקים אנו לספר הספרים על מנת לשיים את התכונות הנשגבות כל כך: 
"זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה" 
(שופטים ה', יח) 

במילים אלו שרה דבורה הנביאה על פועלם של שבטי זבולון ונפתלי במלחמתם בכנענים. מה זה בעצם 'חירוף נפש'? 
מהי המשמעות של השורש 'חרף'?

השורש 'חרף' פירושו בדרך כלל : גידף, זלזל, גינה - משמעותו שלילית: "כי חרפה היא לנו" (בראשית ל"ד, יד) ; "את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קול" (מלכים ב י"ט, כב)
רק פעם אחת בתנ"ך מופיע הצירוף 'חרף נפש', במשמעות מרוממת - בשירת דבורה. במילים אלו מבקשת דבורה לשבח ולפאר את ההתגייסות של זבולון ויששכר למען עם ישראל.

לדעת רבים מהמפרשים והמילונים המקראיים 'חרף את נפשו'- פירושו: ביזה את נפשו, זלזל בנפש שלו

כלומר: שם בצד והנמיך את החשיבות של נפשו העצמית אל מול המוכנות להתמסר לחלוטין לטובת הצלת האחר.
(עוד על חירוף נפש תוכלו להעמיק בלקט המקורות מאת ד"ר ישי רוזנברג)

רבים הם מעשי הגבורה בתולדות ישראל של קצינים וחיילים שמסרו נפשם על קידוש השם. אולם נדמה שבכל תולדותיה של המדינה, לא היו כל כך הרבה גיבורים, אזרחים וחיילים בתפקיד ושאינם בתפקיד שללא כל פקודה, אלא מתוך צו פנימי יהודי-ישראלי 'חרפו נפשם' כדי להציל נפשות מישראל. 

אחד מהגיבורים הללו, הוא אלחנן קלמנזון הי"ד שעזב את ישובו עתניאל ואת משפחתו במהלך השבת עם אחיו ואחיינו אל עבר הקיבוץ בארי. ובכוחות עילאיים הצליח להציל עשרות פצועים וחטופים עד אשר בן עוולה פגע בו. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

זכינו, ואלחנן ליווה אותנו בתחילת דרכנו בפיתוח ובהקמת מיזם התנ"ך. בשנת תשפ"ד הוקדש לימוד 'היינו כחולמים' לזכרו.

*נכתב בעקבות מאורעות שמחת תורה תשפ"ד