החזיר הוא בעל החיים המזוהה ביותר עם בעלי החיים שנאסרו במאכל. ממצאים ארכאולוגים מראים כי לאורך ההיסטוריה הקפיד עם ישראל על אי אכילת חזיר גם בתקופות בהן עבד עבודה זרה וחילל שבת.
ההוכחה החזקה ביותר לשמירת איסור אכילת חזיר בתקופות הקדומות נובעת מהשוואת הממצאים בערים ישראליות לממצאים בערים של עמים אחרים בארץ ישראל. בדיקת עצמות בעלי חיים שהתגלו בחפירות ארכאולוגיות באתרים שונים מלמדת שחיות המשק השכיחות ביותר אצל תושבי הארץ הלא יהודים היו הצאן, הבקר והחזיר. לעומת זאת, ביישובים המזוהים כיישובים ישראליים לא נמצאו כמעט עצמות חזירים!
דומה אפוא שלאורך ההיסטוריה של עם ישראל, על אף שחטאו בחטאים חמורים, הקפידו שלא לאכול חזיר.
אבחנה זו סייעה להתמודד עם שאלה ארכאולוגית־מקראית מעניינת. בחפירות שנערכו ב'תל בית־שמש' נמצא יישוב מתקופת השופטים בעל אפיונים של יישוב פלשתי. למעשה, לא התגלה בו אף סממן של יישוב ישראלי שאנו מכירים מיישובי יהודה ושומרון בני התקופה. הדבר היה מפתיע, מאחר שמספר שמואל למדנו על יישוב ישראלי בבית־שמש אליו הגיע ארון ברית ה' לאחר ששהה שבעה חודשים בשדה פלשתים.
סתירה זו עוררה את החופרים לבדוק את עצמות בעלי החיים שהתגלו באתר, והתברר שעל אף המאפיינים הפלשתיים של האתר כמעט שלא נמצאו בו עצמות חזיר. לאור זאת, מסקנת החופרים הייתה שבית־שמש היה יישוב ישראלי שהושפע רבות מהתרבות הפלשתית בשל הקירבה הגאוגרפית לנחלתם, אך בכל זאת הקפיד על אי אכילת חזיר.
מסתבר שעם ישראל הקפיד על אי אכילת חזיר גם בתקופות בהן עבד עבודה זרה וחילל שבת, וייתכן שאף בתקופות בהן אכל בעלי חיים לא כשרים אחרים.
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'פרשת דרכים: מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר