ערים מובדלות

פרקנו חוזר על פרשת ערי מקלט, המופיעה כבר בספר במדבר (ל"ה), אך ישנם כמה הבדלים מהותיים בין שני המקומות.

ההבדל הבולט ביותר הוא ההקשר: בספר במדבר הציווי מופיע לאחר פירוט גבולות הנחלות בארץ ומצוות הבדלת ערים ללויים, והוא מהווה חלק מהמצוות על נחלת הארץ וחלוקתה. מבט זה מדגיש את המצווה כקשורה לעם כולו ולרמת המוסר הלאומית.
גם הפסוקים בסוף פרשייה זו מדגישים את הקשר בין הרצח בשגגה לבין הארץ שהעם יושב בה: "וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ... וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ" (במדבר ל"ה, לג-לד), ויש פה אמירה שהעם כולו אחראי על קיומן ותפקודן של ערי המקלט.

לעומת כל זאת, אצלנו בספר דברים המצווה נמצאת בתוך ההקשר של מצוות מערכת המשפט, ומתמקדת במיצוי הדין באדם הפרטי שחטא במזיד או בשגגה.

הבדל נוסף בין הפרשיות הוא בכינוי של הערים: רק בספר במדבר ערים אלו נקראות עָרֵי מִקְלָט, ואילו בספר דברים הדגש הוא על הבדלת הערים.
הביטוי ערי מקלט, המופיע בציווי בבמדבר, מדגיש את העובדה שהעיר קולטת את האנשים הנסים אליה. זהו שם המייצג את התפקיד הכללי של ערים אלו.
הבדלת הערים המופיעה אצלנו מדגישה שהערים צריכות להיות שונות משאר הערים בארץ. אם נביט בחזקוני, במלב"ים וברמב"ן נראה שההבדלה של הערים באה כדי להדגיש את ערך הנגישות של ערי המקלט לבורחים, שתהיה דרך ראשית שבה יוכלו להגיע באופן ישיר לערים אלו, בלי לעצור במקומות אחרים בדרך.

לסיכומו של דבר נראה שהחידוש בפרקנו הוא בדרך המעשית ליישום המצווה של ערי המקלט, כשעל יד כך מתגלה גם העומק של המצווה.
הערך של חיי אדם עומד בראש סולם הערכים במצווה זו: מצווה על השופטים להגן בכל דרך אפשרית על אדם שרצח בשוגג, ולכן חובה לוודא שעיר המקלט תהיה נגישה לו. אפשר גם לראות, מהפרשייה בספר במדבר, שחיי אדם אחד הנקטלים ללא סיבה מוצדקת משפיעים לבסוף על הרמה המוסרית של העם כולו, לכן המצווה מופיעה שם בתוך מצוות הנחלה, השייכות לכלל ישראל.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת -נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער