לפניכם קטע מתוך דף הלימוד של "מתן על הפרק" בו תמצאו שאלות מנחות והרחבות לעיון והעמקה בפרק:

 

ספר הנבואות על הגויים נחתם בסדרת נבואות פורענות ארוכות על בבל בפרקים נ׳-נ"א. הפורענות שתבוא על בבל שזורה בנבואות נחמה וגאולה לישראל. חורבנה הוא עונש ונקמה שמיימית על חורבן ישראל וחורבן היכל ה׳, והוא שיביא לגאולת ישראל ושיבתו לארצו.

א. ׳כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּויֹ מִצָּפוֹן הוּא יָשִׁית אֶת אַרְצָהּ לְשַׁמָּה׳ (ג)

1) הפרק פותח בציון הכיוון שממנו יבוא חורבנה של בבל. למי מתייחס ציון זה?

2) ציון כיוון דומה מופיע בנבואת הפורענות הראשונה של ירמיהו – בנבואת ההקדשה (א׳,יג-טו), וחוזר פעמים רבות לאורך ספרנו. שימו לב גם לדמיון המשמעותי בין תיאור הפורענות על בבל בפסוק מא בפרקנו לנבואת הפורענות על ישראל לעיל ו׳,כב. מה משמעות הדבר ביחס לפורענות על בבל?

ב. בין תיאורי חורבן בבל שזורות נבואות על גאולת ישראל הרוויות דימויים מעולם רעיית הצאן (ו-ח; יז-יט).

1) פסוקים ו-ז מתארים את מצבם של ישראל, שהביא לחורבנם וכיליונם. עמדו על המשל והנמשל בפסוקים אלה. מיהו האחראי למצבם? שימו לב לניגוד שבין דברי הצרים (ז) לדברי ה׳ בתחילת הספר (ב׳,ג) ועמדו על שורש הניגוד ביניהם, העולה מן הפסוקים שבפרקנו. עיינו בקריאת הנביא לישראל בפסוק ח, ושימו לב לשינוי במגמה ובתפקיד ההנהגה (העתודים בתנ"ך הם הזכרים מובילי העדר).

2) בפסוקים יז-יט נמשך הדימוי לצאן. על מי מוטלת האשמה על אבדן ישראל כאן, וכנגד זה מי יוביל את ישראל אל נווהו?

למעבר לדף הלימוד המלא מתוך התכנית "מתן על הפרק"