במבט ראשון, הקשרן של ארבע הפרשיות המופיעות בפרקים שלפנינו - שילוח טמאים, מעילה, סוטה ונזיר - איננו מובן. עיון נוסף מעלה כי כל ארבע הפרשיות עוסקות בפריצת המסגרות עליהן מבוסס מחנה ישראל.
ספר במדבר פותח בארגון מחנה ישראל, במִפקד ובסדר החניה סביב המשכן, המשכו — בפרשת נשא — עוסק בימי הקמת המשכן ותחילת עבודתו. בין שני הנושאים הללו מופיעות ארבע פרשיות של מצוות, שבמבט ראשון לא מובן מה הקשרן פה: דיני שילוח טמאים, דיני מעילה, פרשת סוטה ופרשת נזיר.
בעיון נוסף, הקשרן מובן יפה. כל ארבע הפרשיות עוסקות בהפרת המסגרות שבניינן תואר בהרחבה בפרשת במדבר ובתחילת פרשת נשא:
המחנה בנוי במעגלים של קדושה, מהפנימי ביותר — מחנה שכינה, דרך מחנה הביניים, מחנה הלוויים, אל המעטפת של עיגול הקדושה — מחנה ישראל. מן הצורך לשמור על קדושת המחנה וטהרתו, נובעת הדרישה שהטמאים ייפלטו אל מחוץ למעגלי הקדושה, בהתאם למידת טומאתם, עד אשר יטהרו.
הלכות מעילה נוגעות להפרת סדרי הבעלות על חפצי הקדושה. הוצאת חפץ מן ההקדש אל החולין היא מעילה, והיא אסורה.
גם פרשת סוטה משתמשת בביטוי "ומעלה בו מעל" (יב) מפני שיש בהתנהגותה של הסוטה שבירה של מסגרת המשפחה, המסגרת הבסיסית ששימשה במניין שבטי ישראל: "למשפחותם לבית אבותם". שבירת מסגרת המשפחה, מעבר לחומרתה כשלעצמה, עלולה להיות גם תחילתו של שבר גדול יותר, שבר בתי־האב, השבטים וכלל מחנה ישראל.
בניגוד לשלוש הפרשיות הקודמות המתארות פריצת מסגרות שלילית והרסנית, מתארת פרשת הנזיר פריצת מסגרות לכיוון של תוספת קדושה וטהרה. גם פריצה כזאת התורה אינה מעודדת. הנזירות, שבדתות אחרות נחשבת לפסגת ההישג הרוחני ולאופן הנעלה ביותר של חיים דתיים, נחשבת בתורה למעשה שהותר רק לזמן קצוב ובתנאים מוגבלים מאוד. יותר משעוסקת פרשת הנזיר בתוכן הנזירות ובערכה, הריהי מפרטת בהרחבה את דרך שיבתו של הנזיר אל המסגרות הכלליות של הציבור והחברה.
נמצא, שביסודן של הפרשיות הראשונות בספר במדבר עומדים ארגון המחנה וסדריו, הן בתיאור סדר המאורעות והמבנה החיצוני, והן בפרשיות המצוות המשולבות בתוכו.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'תורת אמך: דרשות לפרשת השבוע' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר