חלוקת הפרק (השירה):
1. פס' ב: פתיחה – תקופה של פרעות ושבח למתנדבים
2. פס' ג: קריאה למלכים לשמוע את השירה שעיקרה הלל לה'
3. פס' ד-ה: תיאור התגלות ה'
4. פס' ו-ט: תיאור הפְּרָעוֹת ושבח למתנדבים
5. פס' י-יב: קריאה לכולם לזמר ולשיר לה' על צדקותיו
6. פס' יג-יח: תיאור השבטים המתנדבים ואלו שלא באו לעזרה
7. פס' יט-לא: תיאור הקרב
הכותרות שנתנו לחלקים השונים של הפרק יכולות ללמד שני דברים: ראשית, יש דגש רב מאוד על ההתנדבות. פסוק ב, שהוא למעשה הפסוק הפותח, נראה כמסכם ומתמצת את כל השירה ואת ההתרחשות כולה: התקופה היא תקופה של פרעות כאשר ההצלה הגיעה על ידי המתנדבים אך בסופו של דבר הברכה היא לה'. כך מופיע גם בפסוק ט, כך מופיע לגבי דבורה עצמה בפסוק ז, כך מודגש בפסוקים יד-טו לגבי השבטים שהתנדבו ועזרו בניגוד לשבטים המתוארים בפסוקים טו–יז שלא עזרו, ושוב בפסוקים יח-יט עם דגש מיוחד על זבולון ונפתלי, וכך גם לבסוף ביחס ליעל.
הדבר השני הוא כמובן ההלל לה', שמופיע כבר בראשית השירה (פס' ג). למעשה נראה שהעובדה שגם ברק וגם דבורה שרים את השירה מבדילה שירה זו משירות אחרות המהללות גיבורים כגון שירת נשות ישראל לאחר הריגת דוד את גלית.
א. פס' ד-ה – פסוקים אלו מתארים את ה' כמי שבא לעזרתם של ישראל ויוצא, כביכול, מהמקומות בהם הוא כבר נגלה לישראל בעבר - מסיני ומאזורים הגיאוגרפים הסמוכים (שעיר, שדה אדום). הפסוקים מתארים את שליטתו המחולטת של ה' באיתני הטבע.
ב. פס' ו-ח – פסוקים אלו מתארים את המצב הקשה לפני מלחמה זו (ו-ז) ואת הסיבה הרוחנית לכך (פס' ח).
ג. פס' ו – "ארחות עקלקלות" – הם הלכו בדרכים נסתרות בשל השתלטות האויב על הדרכים.
ד. פס' ז – "חדלו פרזון" – אלו שחיו בערים ללא חומה (פרזים) ברחו לערי החומה.
ה. פס' ח – "אז לחם שערים" – לחם כאן מלשון מלחמה. בגלל החטא של בחירת אלהים חדשים המלחמה הגיעה לשערי הערים.
ו. פס' ט-י – יש כאן קריאה לכל שכבות הציבור להלל את ה'. תחילה מוזכרים המנהגים והמתנדבים ולאחר מכן שאר העם מהעשירים, הרוכבים על החמורים, יושבי האהלים (מדין = בגדים; שטיחים) ועד הפשוטים שהולכים ברגל. לכולם אומרת השירה "שיחו" (ותוכן השיח מפורש בפס' יא).
ז. פס' יא – "אז ירדו לשערים" – תיאור תחילת המלחמה כאשר העם מתאסף בשערים.
ח. פס' יב – זוהי קריאה המגיעה מתוך התלהבות והתרגשות לקראת הקרב. "דברי שיר" – יתכן והכוונה לנבואה שלה לעומת המלחמה בפועל שניהל ברק.
ט. פס' יד-יח – פסוקים אלו מתארים את מי שהגיע ואת מי שלא הגיע למלחמה. עד אמצע פסוק טו מתוארים השבטים שהגיעו וממחציתו השנייה מתוארים השבטים שלא הגיעו. פס' יח מסיים בתיאור גבורתם של הלוחמים העיקריים: זבולון ונפתלי.
י. פס' כג – שוב יש כאן ביקורת על עיר מסוימת בישראל שלא באה לעזרת הגיבורים. זאת בהנגדה ליעל המוזכרת בפסוק הבא שאף שהיא לא ממש מישראל אך היא התנדבה ועזרה. (על קללת מרוז ניתן לקרוא עוד בפוסט מאת משה לאו)
יא. פס' ל – אלו הם דברי אם סיסרא שמנחמת את עצמה שהאיחור נובע מחלוקת השלל וכדומה.
"רחם" – כינוי לאישה. הלוחמים יחזרו עם נשים שבויות.