חלוקת הפרק:
1. פס' א-ח: צמצום הלוחמים
2. פס' ט-טו: חלום המדיני
3. פס' טז-כב: המלחמה במדין
4. פס' כג-כה: המרדף אחרי מדין
1. פס' א-ח: צמצום הלוחמים
א. מסתבר שהצורך במלחמה עם מימד ניסי, בשל מספר הלוחמים המצומצם, נובע מהתחושות הרוחשות בעם, שבאו לידי ביטוי בדבריו של גדעון (לעיל ו', יג).
ב. פס' ד-ו – פרשנים רבים הבינו כי מטרת המבחן היא לבחור את הטובים ביותר. השימוש בביטוי "ואצרפנו" (ד), לשון זיכוך, מחזק גישה זו. אולם יש שטוענים שאין משמעות מיוחדת לכך שדווקא מי שליקק ככלב נבחר מעבר לעובדה שבאופן טבעי רוב האנשים לא שותים בצורה זו וכך מגיעים למספר קטן של לוחמים. (על כך ניתן לקרוא בפוסט מאת הרב יגאל אריאל)
2. פס' ט-טו: חלום המדיני
א. סיטואציה זו מלמדת שגדעון עדיין חושש ופוחד מהקרב. על אף שהוא לא מבקש בעצמו את האות, ה' הרואה ללבב מושך אותו לשם. נראה שהתיאור בפס' יב מסביר לנו היטב מדוע הוא חושש.
ב. פס' יא-יד – זהו האות האחרון ומכיוון שיש בו גם מימד מלחמתי בכך שגדעון למד מכך על החשש במחנה המדייני, הוא שם סוף לחששות של גדעון.
3. פס' טז-כב: המלחמה במדין
פס' יז-יח – ניסוח ההכרזה שבפי גדעון צורם כאשר הוא משתף עצמו יחד עם ה'. יש להשוות זאת לדברי אהוד בפרק ג', כח ("רִדְפוּ אַחֲרַי כִּי נָתַן ה' אֶת אֹיְבֵיכֶם אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם") שהכריז כי ה' הוא זה שנתן בידם את האויב, ולשירת דבורה ששרה שיר הלל לה' על הניצחון. יתכן ודברי המדיני לעיל בפס' יד ("אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם חֶרֶב גִּדְעוֹן") עומדים גם הם ברקע לדברי גדעון כאן.
4. פס' כג-כה: המרדף אחרי מדין
א. יש לשים לב שהכתוב אינו מרחיב במה שאירע בפועל בזמן המרדף אלא יותר בזהות הרודפים, מי הם השבטים שרדפו אחרי המדיינים.
ב. פס' כג-כד – יושם לב להבדל בין שבטי הצפון ובין שבט אפרים: שבטי הצפון נזעקו לעזור בעוד שבט אפרים יצא רק לאחר שמלאכים נשלחו בפקודת גדעון.