א. פס' א – "ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה" – הסיפור פותח בהיגד זה שהוא כשלעצמו ניטראלי, אולם מיד מתברר שלחיפוש נחלה זה נלוו צדדים בעייתיים וקשים.
ב. פס' ה – זהו כמובן מעשה פסול המעיד על כך שלא רק מיכה למד ממעשי הכנענים אלא גם בני דן.
ג. פס' ז – 'ליש' – זוהי לשם המוזכרת ביהושע י"ט, מז היושבת מצפון לעמק החולה במקום הידוע כיום כתל דן.
"ואין מכלים" – אף אחד לא מכלים אותם, לא מציק להם, ולכן הם יושבים לבטח.
"יורש עצר" – יש למשוך את המילה 'ואין' גם למשפט זה: אין יורש עצר, אין מלך או שליט.
הכתוב מתאר את ליש כאן, ושוב מספר פעמים בהמשך, כעיר שקטה ושלווה ונראה שיש בכך ביקורת כלפי שבט דן: את נחלתם המקורית הם לא כבשו ובמקום זאת הם הולכים לחפש נחלה במקום אחר ותוקפים עם שקט שקל לכובשו.
ד. פס' ט – סגנון הפסוק מזכיר את פרשת המרגלים בבמדבר פרק י"ג ואת תגובת יהושע וכלב שם. באמצעות שימוש בלשון דומה הם משכנעים את אחיהם לצאת למלחמה בטענה שאם הם לא יעשו כן הרי הם יהיו משולים למרגלים שמאסו בארץ. כמובן, שטענה זו בעייתית לאור העובדה שאת נחלתם המקורית הם לא הורישו.
ה. פס' יז-יח – יושם לב לתיאור הכפול של לקיחת הפסל וכו' על ידי האנשים. אפשר שיש כאן מעין כלל ופרט.
ו. פס' כז – הפסוק מדגיש שהגעתם לליש מלווה בגזל ובחמס.
ז. פס' ל – כאן נמסרה בפעם הראשונה זהותו של הנער הלוי. הנו"ן תלויה וחז"ל הבינו שהכוונה היא לנכדו של משה. עיינו ברש"י. זיהוי זה מוכיח כמובן שזמנו של הסיפור שלנו הוא מראשית תקופת השופטים.