פרשת הכסף והגביע

התנהגותו המפותלת של יוסף עם אחיו נידונה על ידי מפרשים רבים. דומה, כי התשובה המלאה והמספקת ביותר לשאלה זו היא הרואה את יוסף כמי שעומד ודואג לשלמות משפחתו, וממילא לשלמותו של עם ישראל בעתיד. 
עלילת הגביע המוטמן באמתחת בנימין נועדה להביא את האחים לניסיון המקביל למעשה מכירתו ולבחון האם הפעם יחלצו לעזרתו ולא יפקירו את בנה השני של רחל. אולם, מעשה אחד נותר בלתי מובן: לשם מה הכניס יוסף את הכסף לאמתחותיהם של האחים פעמיים? הלוא פעולה זו הסבה צער רב ופחד לאחים וגם לאביו יעקב. מה ביקש יוסף להשיג במעשה זה? וכיצד הוא מתקשר לתכנית הכללית שתביא להתפייסות הגדולה עם האחים?
תשובה מעמיקה, מלאה רגישות והבנה פסיכולוגית עולה מתוך עיון בפיוט החמישי מן הקדושתא של ר' שמעון הכהן בירבי[1] מגס לסדר 'ויגש'.
תחילה, הוא מתאר את שני השלבים בתוכניתו של יוסף בצורה קשה. הוא בוחר להציג את שתי האשמות שהוטחו באחים כאילו נאמרו על ידי יוסף בעצמו ולא על ידי האיש אשר על ביתו: הראשונה, כי הם מרגלים; והשניה, כי הם בקשו לגנוב את גביע הכסף שלו. בעקבות האחרונה מתוארת תגובת האחים:
           פִּלְּשׁוּ כְלֵיהֶם שְׂמֹאל וְיָמִין,
           וְנִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִין.
           צָפוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ, וְתָעוּ לְהַאֲמִין:
           כַּאֲשֶׁר גָּנְבָה הוֹרָתוֹ כֵּן גָּנַב בִּנְיָמִין!
 
           קָמוּ בַּתִּמָּהוֹן וְהִדְמִימוּ לָשׁוֹן,
           וְסָחוּ: 'לְזֶה נָצַר אָב כְּאִישׁוֹן?'
           רָחֲשׁוּ: 'מָה נֹּאמַר עַל הַכֶּסֶף הָרִאשׁוֹן?
           וּמַה נְדַבֵּר עַל הַכֶּסֶף הַשֵּׁנִי בְּלַחְשׁוֹן?'
 
לאחר הטחת האשמה באחים בגין גניבת הגביע, ממהרים האחים, שהיו בטוחים בחפותם, לפתוח את שקיהם, אולם כאן באה ההפתעה והאכזבה עם גילויו של הגביע.
אך מהי תגובתם של האחים? מתחילה הם שותקים; בלבם אין הם חושבים טובות על האח הצעיר ש'נתפש' זה עתה בגנבתו: ברגע זה הם מאמינים שאכן בנימין הוא שגנב את הגביע. הם אף מנמקים זאת בתכונות 'תורשתיות': 'כַּאֲשֶׁר גָּנְבָה הוֹרָתוֹ כֵּן גָּנַב בִּנְיָמִין!'
גם בראש המחרוזת הבאה ממשיכה התדהמה והדממה. וכי גנב זה ראוי היה לאותה חיבה מפלה של אבינו – 'לְזֶה נָצַר אָב כְּאִישׁוֹן?'
האחים מתפכחים חיש מהר ומבינים שבנימין אינו גנב, ואין כאן אלא עלילה. התפכחות זו והכרת האמת מושגות באותו אמצעי אשר לא הבנו מדוע יוסף נזקק לו: הכסף שהושב בפי האמתחות. במחשבה שנייה מבינים האחים שלא ייתכן שבנימין גנב, משום שהם יודעים שיש להם כאן עסק עם אנשים המטמינים דברים שונים בשקיהם בלי ידיעתם.
יוסף, אשר הכיר את אחיו וידע לצפות מה יהיו מחשבותיהם דאג, על ידי חודשים קודמים של חרדה,  לכך שלא יוכלו אחיו שלא להאמין שאכן בנימין חף מפשע. רק כך, חשב, העלילה שרקם לא תביא בסופו של דבר לנזק, אלא לתועלת ברוכה של התפייסות כוללת של כל המשפחה. 

[1] קדושתא הינו פיוט לכבוד הקדושה שבעמידה שבדרך כלל היה מתחבר סביב פרשת השבוע לפי סדר הקריאה התלת שנתי שבארץ ישראל. ר' שמעון הינו מפייטני ארץ ישראל בשלהי התקופה הביזנטית. פיוטיו יצאו לאור במהדורת י' יהלום, פיוטי שמעון בר מגס, ירושלים תשמ"ד (הפיוט שלפניכם נדפס בעמ' 143-141, וראו גם שם, עמ' 42‑44) .

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך ספרה של פרופ' שולמית אליצור, 'שירה של פרשה' בהוצאת מוסד הרב קוק