פתחו שערי הלב

פרקנו פותח בתיאור ה' כבורא ושליט על כל העולם. שליטה זו כוללת גם את בני האדם; ה' לא שולט רק על "תבל", כלומר העולם הדומם, כי אם גם על "יושבי בה" (א).

אך בכל זאת, מן האדם נדרשת גם עשייה כדי להתקרב לה'. מדוע? משום שהאדם מסוגל להתקרב מיוזמתו לה', ויכולת זו מחייבת אותו במובן מסויים לעשות זאת.

איזהו האדם ש"יעלה בהר ה'" (ג)? המשורר מפרט: א. "נקי כפיים", כלומר שמעשיו טהורים ב. "ובר לבב" - כלומר שליבו טהור.

המושג 'בר לבב' הוא דו משמעי. ניתן להבינו בתור 'בעל לבב' או בתור אדם שליבו נקי. כפל המשמעות הזה מתאר שני שלבים בהתקדמותו הרוחנית של האדם. ראשית, שיהיה לאדם לב: שירגיש, שיבין דברים לעומקם, שלא יפעל אוטומטית. ובשלב הבא - על לבו להיות טהור, משוחרר מקנאה, מרדיפת בצע ומכל דבר שפל.

הפרק ממשיך באופן חגיגי: "שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד" (ז).

מהם שערים אלה? ניתן לומר - שעריו של בית המקדש. אך אם ככה, מדוע שערים אלה נקראים 'פתחי עולם'?

נמצאת כאן בעצם קריאה של המשורר אל הקורא: פתח את שעריך, ותן למלך העולם להיכנס! תן לה' להיות נוכח בעולמך!

ר' מנחם-מנדל מקוצק היה אומר: "הקדוש ברוך הוא נמצא במקום שנותנים לו להכנס"

אפשר לסכם ולומר: הקב"ה קרוב לכל ברואיו, אך רק האדם יכול וצריך להתקרב לה' מהצד שלו.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד תנ"ך בידי הנוער