"כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה נָפָל כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל ה' לַמְרוֹת עֵנֵי כְבוֹדוֹ: הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם..." (ישעיה ג', ח-ט)
הנה במצות שבין אדם למקום היו צבועים - לובשים אדרת שער למען כחש כאילו הם עובדים את ה'. אומר מה שבלשונם ובמעלליהם בגלוי ירמו כי הם "אל ה'" ועובדים אותו, מה יועילו בזה אחר שלבם לא נכון עמו? הלא זה רק "למרות עיני כבודו" - בזה ימרו כבוד עיני השגחתו, כאילו כעיני בשר עיניו הבלתי צופה תעלומות לב. זאת שנית כי גם את בני אדם לא יוכלו לרמאות בזה, כי הלא "הכרת פניהם" - סימני הצביעות והחנופה נכרים על הפנים "ענתה בם". הם יעידו על אשר בם במעמקי לבבם מהזיוף והחונף, כי כבר יוכר על הפנים הירא ה' באמת מן המזייף והצבוע.
מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.