בנבואתו על 'החוקקים חקקי און' מגלה לנו ישעיהו כי למרות התיקונים הדתיים שהתרחשו בימי חזקיהו, העם עדיין לא היה מתוקן מבחינה מוסרית וחברתית. לכן לא עמדו לו לעם זכויותיו בהצלת ה' אותו.
במלכים ב פרק י"ח מתואר שחזקיהו עשה הישר בעיני ה'. העבודה הזרה הוכרתה, נחש הנחושת הוכרת, אפילו הבמות הוכרתו - מה שלא נעשה אפילו בזמן מלכים אחרים שנאמר עליהם שעשו הישר בעיני ה'.
למרות שנראה כי הזכויות של העם בתקופה זו היו רבות, מתואר בפרק לאחר מכן כי הסיבה שאשור לא הצליחו לכבוש את ירושלים אינה צדקותם של אנשי ממלכת יהודה, אלא בגלל שה' לא רצה שיתחלל שמו, ובזכות צדקת דוד ("וְגַנּוֹתִי אֶל־הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי" - מלכים ב י"ט, לד).
מדוע יש להעזר בזכותו של דוד להושיע את העיר? אם כל העם עובדים את ה', למה זכותם לא תעמוד להם בהצלת ה' אותם?
ניתן ליישב סתירה זו בעזרת פרקנו. ישעיהו פונה בקריאת 'הוֹי' על "הַחֹקְקִים חִקְקֵי־אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ׃ לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי" (א-ב) על פי הפרשנים, מדובר בסופרים ובדיינים שכתבו פסקים שקריים כדי שיוכלו להרוויח על חשבון המסכנים בחברה - היתומים והאלמנות.
בעצם, ניתן לומר שלמרות מצבו הרוחני הטוב של העם, יחסו לדין צדק ולעניינים שבין אדם לחברו עדיין היה בכי רע. האנשים היו צדיקים עובדי ה', אבל למרות כל זאת, עדיין לא היו מתוקנים מבחינה מוסרית וחברתית. זהו מסר שחוזר על עצמו שוב ושוב בספר ישעיהו, וניתן לומר שבגלל זה התקשו המלכים הצדיקים האחרונים של יהודה להושיע את ישראל בזכות עצמם.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער