צופר והחכמה הנעלמת

איוב שופך מילים לַשָוְא, דורש תשובות על משמעות חייו מפי א-לוהים, ומבקש לשחרר אותו מהם. "מי יתן תבוא שאלתי, ותקותי יתן א-לוה – ויֹאֵל (=ויתרצה) א-לוה וידַכְּאֵני (=יָמית אותי), יַתֵר (=ישחרר) ידו ויבַצעֵני (=ויחתוך חיי)" (ו, ח-ט), אך אילו באמת היה הא-לוה מקבל את הבקשה ומדבר עם איוב, אולי היה איוב מבין כמה לעג ובושה יש בדבריו. "ואולם מי יתן א-לוה דַבֵּר, ויפתח שפתיו עמך – ויַגֶד לך תַעֲלֻמוֹת חכמה..." (י"א, ה-ו).

תרומתו של צופר לוויכוח ברורה – יש לא-לוה חוכמה נעלמת, 'תורת סוד', שאילו ידענו אותה, אילו גילה לנו הא-לוה טפח ממנה, היינו מבינים למה קורים לנו מקרים קשים ואסונות, ובעיקר היינו מבינים שכל רע שקורה לנו הוא רק מעט מאד ממה שמגיע לנו, כי הוא ברוב חסדו לא פוקד עלינו את כל חטאינו, ולא נוהג עמנו במידת 'הדין', אלא עוזב את כובד עניינו ומתעלם מרוב פשעינו, ורק כאשר אנחנו 'גודשים את הסאה' הוא פוקד עלינו – "וְדַע – כִּי יַשֶּׁה (=יעזוב ויתעלם) לְךָ אֱ-לוֹהַּ, מֵעֲו‍ֹנֶךָ" (=מרוב חטאיך)!

למשל, כמה פעמים עושים נהגים שטויות בכבישים, ולא קורה להם כלום? ולמה, בפעם המאה או המאתיים, כשקורה דבר, ועדיין רק פציעות, ממשיכים אחר כך לעשות אותן השטויות? ועל מה בדיוק בוכים כשקורה אסון?

למשל, כמה פעמים גבר מכה או מטריד אישה עד שהיא מעזה להתלונן? כמה פעמים גבר או אישה נענשים מן השמים על בגידות וניאופים? וכאשר קורה אסון – האם הם יודעים על מה ולמה?

כמובן, איוב יפריך גם את סוד החוכמה הנעלמת מפי צופר (אבל לא נקדים את המאוחר).

ואז חוזר צופר אל המסלול הדתי הידוע, כי ידיעת הסוד של החוכמה הנעלמת היא רק משאלת לב, ומי באמת יודע ומבין פלאי הבריאה וסודותיה?

מה נותר לצופר להציע לאיוב?

אליפז ששמע קול מן הדממה הציע לאיוב לקבל עליו את הייסורים באהבה, ואז יחזור ויחון אותו א-לוה בשלום ובברכה גדולה (ה, יז-כו) – בלדד, שדיבר בשם המסורת מדור ראשון והציב את משפט הצדק במוקד, הוסיף תנאי: "אם זך וישר אתה" (ח, ו), ואילו צופר עם סוד החכמה הנעלמת דרש מאיוב לחזור בתשובה (יא, יג-יט), להכין את הלב, להרחיק את הרוע ולפנות לא-ל בהכנעה, ולא בחוצפה. ואז יוכל איוב לרבוץ במנוחה, בחיים ולא בקבר, וכולם יראו שהא-ל חלילה לא רודף את איוב, ולא מתנכל אליו.   

באדיבות אתר 929